_____________

 

_____________

 
ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית 600 ש"ח
לרכישה לחץ כאן
_____________
 
 
מאמרים / סוגיות בודדות מתוך ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית - 80 ש"ח למאמר
לרכישה לחץ כאן
 
_____________
 

  

מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766    פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail:  viph120@gmail.com 
                                                
דף הבית >> דיני ראיות >> בחינת מהימנות עד


 

בחינת מהימנות עד בבית משפט

מבוא

הערכאה השומעת את הראיות פועלת על-פי הקווים המנחים שהותוו בסעיף 53 לפקודת הראיות[1], אשר לפיו ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו, על-פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

במקום בו נשמעים בפני בית המשפט עדויות מנוגדות וסותרות, נדרש בית המשפט להפעיל את סמכותו, סמכות שבשיקול דעת שניתנה על ידי המחוקק, להבחין ולהכריע בין העדויות. יש לציין, כי החתירה לגילוי האמת ולגילוי העובדות המדויקות הינה משימה קשה עד מאוד. ראשית, לא פסו מעולמנו עדי שקר, העשויים לעתים להוליך שולל אפילו שופט מנוסה וזהיר. שנית, אפילו ישרי לב מעידים, בדרך כלל, לפי האמת הסובייקטיווית שלהם, אשר לא תמיד תואמת את האירוע, כפי שאירע במציאות.

הטעמים לכך נעוצים בטעויות אנוש, בקליטה לא מדויקת, במגבלות הזיכרון וכיוצא באלה. יש שהדין נחתך על-פי ראיות נסיבתיות בלבד, ואז על השופט, כבעל הסמכות, להכריע, אם דווקא הגירסה המפלילה היא המסקנה ההגיונית היחידה, העולה מן הראיות. לעתים אף אין מנוס מלהסתמך על חזקות- לכאורה, שנקבעו על יסוד ניסיון החיים ותכתיב השכל הישר.

הקושי בהכרעה בין עדויות סותרות מתעצם במקום שבו נשמעים שתי גירסאות בלבד, ללא עדויות נוספות על מה שאירע, כאן למעשה כל שנותר להכריע הוא התרשמותו של בית המשפט בשקלול עדויותיהם.  

במאמר זה נציג את הכלים בהם משתמש השופט היושב בדין, לבחינת מהימנותו של עד וכן לבחינת מהימנותה של עדות מי מבעלי הדין. כמו"כ נציג את האפשרות לערער את מהימנותו של עד.

מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן.
 

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 53 לפקודת הראיות קובע שערכה של עדות בעל פה ומהימנותן של עדים, הם עניין שעל בית המשפט להחליט בו, על פי התנהגות העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. כאשר מדובר בעדות יחידה, הרי לעיתים אין מדובר במשימה פשוטה, ולא יהיה קל לבית המשפט לקבוע, אם יכול הוא להאמין לאותה עדות שמונחת בפניו. אותות האמת, אינן עולים בדרך כלל דווקא מהתנהלות עד על דוכן העדים, אלא ממכלול הנתונים העובדתיים או וההסברים המאמתים או סותרים את גרסותיו של העד.

כידוע, "אין זה נדיר שעדותו של עד, כשהיא לעצמה, אינה מאפשרת לבית המשפט להגיע לכלל ממצא ברור. במקרה כזה שומה על בית המשפט לעמת עדות זו עם הראיות האחרות ולהגיע – על יסוד ראיה כוללת – לידי קביעת ממצאים"[2].

על בית המשפט להשוות את עדותו של העד עם הראיות האחרות, ולהגיע, על יסוד ראייה כוללת, לידי קביעת ממצאים. בעניין זה קבע המלומד י' קדמי בספרו[3], תשתית של ארבעה מבחנים לבחינת מהימנותו של עד, לרבות בעל דין, מבחנים אלו נשתרשו בפסיקה ומיושמים הם במגוון רחב של פסקי דין:

·         מבחן ה"התרשמות" – התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית של בית המשפט מהתנהגותו של העד על דוכן העדים.
·         מבחן ה"השוואה החיצונית" – השוואת דברי העד עם דברים שאמר במקום אחר או עם דבריהם של עדים אחרים.
·         מבחן ה"השוואה הפנימית" – העמדת דברי העד במבחן של הגיון, שכל ישר וניסיון חיים.
·         מבחן ה"אישיות" – בדיקת ההשלכה האפשרית של אופיו של העד ונגיעתו לעניין על מהימנות דבריו. 

ראו גם את דברי כב' השופטת דורנר בע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל[4]:
"כמובן שגורל המשפט ייחתך על פי שיקולי מהימנות, ואיש אינו חולק על כך. אלא ש... ניתן לקבוע את המהימנות בשתי צורות: או על פי התרשמות מהעדים או על פי שיקולי הגיון...קיימת גם דרך שלישית, הנראית בעיני היעילה והמציאותית ביותר, של שילוב בין שני אמצעים אלה... הסקת מסקנות מתוך ניתוח קר ואנליטי של הראיות, היא אחת הדרכים הכשרות לקביעת מהימנות, ואם שיקוליו של השופט הינם אכן משכנעים ועומדים במבחן, הרי אין כל סיבה שלא לאשר את מסקנותיו...".
סיכום
התרשמות בית המשפט מן העדויות, הייתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה[5].

בסופו של דבר, אל נשכח: הדרך לאמת סוגה בטעויות, כלשונו של נתן אלתרמן ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנסיון להגיע לחקר האמת אינו תמיד קל אך בית המשפט עושה תמיד כמיטב יכולתו והבנתו כדי להגיע למסקנה הנכונה. יחד עם זאת, ראוי לציין, כי לשם בחינת כל מקרה ומקרה לגופו ראוי להיוועץ בעורך דין מומחה בעל ניסיון בתחום.
 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי


מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן.

[1] סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
[2] דברי כב' השופט שלמה לוין, כתוארו אז, ע"פ 567/80 הרצל אביטן נ' מדינת ישראל, לו (1) 684 (1981).
[3] ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה 2003, בעמ' 1599 ואילך, וכן ראו: ת"א (ת"א) 23617/04 גבאי רמי נ' ליפשיץ ליאת (פורסם בנבו, 16.12.07).
[4] ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265 (1994).
[5] ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ. מנחם מזרחי וערעור שכנגד, (פורסם בנבו, 30.9.2002).

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים