מובהר, כי מטרת הספר או הסוגיות שבו נועדו להעשיר לקורא את הידע בתחום, אך אין כל אחריות על עדכון החקיקה והפסיקה ואין לראות בו משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית או כל קביעה משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין כלשהו יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא וקונקרטי. עוד מובהר, כי אין ברכישת הספר או חלקים ממנו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.

נושא המאמר: הפתעת הצד שכנגד במשפט

עמודים: 28

תוכן:

המגמה של סדרי הדין בשנים האחרונות - להגיע לשקיפות מלאה של טענות הצדדים ושל הראיות שבידיהם, לקבע את הדיון בתוך מסגרת ידועה מראש של טיעונים וראיות, למנוע הפתעות ובכך לייעל את הדיון.

הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור.

חרף הגישה הכללית המחייבת, בדרך-כלל, משחק בקלפים פתוחים, עדיין נותרה שיטת המשפט הדיונית בישראל – בבסיסה – שיטה אדברסרית ואין היא מונעת – במקרים רבים ואולי ברובם – הפתעת היריב.

השאלה מתי בעל דין יכול לשלוף שפן מהכובע במהלך הדיון? שאלה זו מתמקדת בעיקר על הפתעת הצד שכנגד בראיות חדשות הבאות לידי ביטוי במסמכים או בראיות מוחשיות שהיה על הצד שכנגד לחשוף בפני הצד שכנגד טרם הדיון.

שאלה זו מסתעפת לשאלה נוספת הנגזרת הימנה, השאלה הנגזרת, אימתי רשאי בית-משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר כך שבעל הדין יוכל להפתיע בדיון את הצד שכנגד בגילויין של מסמכים וראיות חדשות?

השאלה הנגזרת, אימתי רשאי בית-משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד.

השאלה העומדת על הפרק בסוגיה זו היא מצומצמת יותר והיא מתייחסת לדרך שבה על בית-המשפט להפעיל את שיקול-דעתו בעניין זה בגדר שליפת ראיות ומסמכים מתחת לכובע, האם בימ"ש יתיר שליפת ראיות שהצד השני לא היה מודע להם ושהיה די זמן טרם הדיון להמציא לו אותם? או שמא כל בעל דין רשאי להתנהל בדיון מול יריבו כאדם לאדם שועל ואינו חייב לעזור לצד שכנגד להזים את ראיותיו?

קטע לדוגמא: