תושב קבע

מבוא

"תושב קבע" במדינת ישראל מוגדר כאדם שמרכז חייו נמצא בישראל, אשרת "תושבות קבע" מזכה את המחזיק בה לישיבה בישראל למשך כל חייו כל עוד לא פקעה האשרה. מרבית אזרחי ישראל הינם תושביה, אך יתכנו מקרים בהם אזרח ישראל אינו תושב ויתכנו מקרים בהם אדם יהיה תושב ישראל אך ללא אזרחות.

אשרת תושבות קבע הינה תעודת זהות (כחולה) שאינה שונה במראה החיצוני מתעודת זהות של אזרח. יחד עם זאת, יש להבחין בין תושבות קבע לבין אזרחות, לשם הבחנה ביניהם, ראו מאמרנו: "ההבדל בין תושב קבע לאזרח". זאת ועוד, במקרים מסוימים מוסמך משרד הפנים לשלול את "תושבות הקבע", לבחינת מקרים אלו, ראו מאמרנו: "שלילת תושבות קבע".

תושבי קבע - מי אלו?
קיימת קשת רחבה של אנשים הנושאים בתושבות קבע במדינת ישראל, חלקם מבחירה וחלקם בלית ברירה, המכנה המשותף לכולם הוא אחד, הם אינם אזרחי מדינת ישראל ותושבות הקבע שברשותם מותנית בעמידה בקריטריונים מסוימים, כפי שנפרט להלן.

תושבות קבע בעקבות הסדרת מעמד:
לרוב מדובר באזרחים זרים שהיגרו למדינת ישראל וקיבלו אשרה מסוג תושבות קבע, הן באמצעות זוגיות עם אזרח ישראלי והן באמצעות עלייה מתוקף חוק השבות, ביניהם קיימים אזרחים אשר מרצונם חפצים להישאר במעמד מסוג תושבות קבע ואינם רוצים לשדרג את מעמדם לאזרחות, מאחר ובמדינת מוצאם לא ניתן להחזיק בשני אזרחויות, משכך הקניית אזרחות ישראלית תוביל לשלילת אזרחותם הקודמת.

תושבות קבע לתושבי מזרח ירושלים:
מאז 1948 ועד 1967 היתה ירושלים חצויה לשניים: העיר המערבית, שהייתה בשליטת ישראל, והעיר המזרחית, שהייתה בשליטת ירדן. ביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת-הימים, סיפחה ישראל את ירושלים המזרחית לגבולות המוניציפליים של ירושלים המערבית והחילה עליהם את החוק הישראלי.

בעקבות הסיפוח שולש שטחה של העיר המערבית, וירושלים הפכה לעיר הגדולה ביותר במדינת ישראל. הגבולות החדשים נקבעו ב-1967 על-ידי ועדה בראשות עוזר ראש אגף מבצעים במטה-הכללי דאז, האלוף רחבעם זאבי, ואושרו על-ידי ממשלת ישראל .

לאחר סיפוח שטחים אלה ערכה בהם ישראל מפקד אוכלוסין, ונתנה מעמד של תושב קבע לכל מי שהיה תושב השטח המסופח ונמצא בו בעת עריכת המפקד. כל מי שלא נכח בעיר מסיבה כלשהי, איבד לעולמים את זכותו להתגורר בירושלים. מי שקיבל מעמד של תושב קבע יכול, אם הוא רוצה בכך, לקבל אזרחות ישראלית. לשם כך עליו לעמוד בתנאים מסוימים, ביניהם מעבר דירה ממזרח ירושלים לשאר חלקי הארץ, שבועת נאמנות למדינה ועוד.

ישראל מתייחסת, איפוא, אל תושבי מזרח ירושלים כאל מהגרים, המתגוררים בביתם בחסד ולא בזכות. מעמד של "תושב קבע" הוא המעמד הניתן לאזרחים אלו, ולא אזרחות. זאת למרות שמדובר באנשים שנולדו בירושלים, חיו בה את חייהם ואין להם בית אחר בעולם. ההתייחסות לתושבי מזרח ירושלים כאל זרים שנכנסו לישראל תמוהה, לאור העובדה שישראל היא זו שנכנסה למזרח ירושלים ב-1967.

כך שלמעשה תושבי מזרח ירושלים אינם אזרחים של מדינה כלשהי, ולכל היותר הם יכולים להנפיק אזרחות של מדינות זרות.

סיכום
לסיום יש לציין, כי תושבי קבע במדינת ישראל חייבים בכל החובות שהמדינה מטילה, זאת ועוד, ניתן לשדרג מעמד של תושבות קבע לאזרחות בעמידה בתנאי סף מסוימים. כך למשל, הצהרת אמונים למדינת ישראל, מעבר דירה לשאר חלקי הארץ.

יחד עם זאת, חשוב לדעת כי בחלק לא מבוטל של המקרים מתעוררות בעיות סבוכות אשר ללא ליווי משפטי מתאים יכולות להוביל לתוצאות הרות אסון, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום של אזרחות ואשרות בישראל.

נכתב ע"י מיכאל חוואי

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.