מבוא

המסגרת הנורמטיבית

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות"

"לעניין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי".

 "התרשמתי כי עדותו של התובע ניתנה מדם ליבו, מתוך כאב אמיתי ועלבון צורב אשר באו מנבכי נפשו ועמקי נשמתו. פירוט השיחה בינו לבין הגב' שיאון ("מה אתה לא מבין? ככה בא לי. הם כן ואתם לא"), וחזותם של התובעים אינם מותירים מקום לכל ספק: התובעים לא הוכנסו לפאב עקב חזותם ומראם החיצוני".
"נראה כי מתוך מודעות להוראות החוק, מקומות בילוי החליטו לאמץ מדיניות של "אפליה סמויה", היינו, הסוואת האפליה במעטה של "מדיניות מועדון" או "רשימת מוזמנים" או "מסיבה פרטית" או "עדיפות ללקוחות קבועים", ועוד כהנה וכהנה אמתלות למניעת כניסתם של בליינים אשר כניסתם אינה חביבה על בעלי ומנהלי מקום הבילוי, מסיבות בלתי רלוונטיות ובלתי ענייניות. בית המשפט לא יכשיר תופעה מעין זו. נתבע שטוען טענה כזו, עליו הנטל הראייתי להוכיחה. דהיינו, עליו להראות כי אכן קיימת רשימת מוזמנים לאותו ערב, או שקיים מועדון חברים, או שהמסיבה הינה פרטית, וכי נקבע מראש כי מדובר בערב סגור לאנשים מסוג זה, וכי בפועל הוכנסו רק אנשים מהקבוצה הרלוונטית".

"ונעיר שכיום לאחר החוק, אין האפליה גלויה וחד-משמעית.  לעיתים מבקשת הסלקטורית לראות ת.ז. לצורך גיל ומייד אחר כך טוענת כי המבקש להיכנס הוא צעיר מדי, לעיתים נטען כי יש להזמין מקומות מראש, לעיתים נמסר כי מדובר במסיבה סגורה, לעיתים סתם נטען כי אין מקום והמבקש ממתין ועיניו כלות ורואות כיצד ברי מזל אחרים נכנסים לפניו, ועוד תירוצים רבים אחרים כיד הדמיון הטובה על הסלקטורית ושולחיה.  נעיר רק שהבעיה היא בעיקר כלפי גברים שכן נשים נכנסות ביתר קלות וסינונן שולי יחסית".
"אלא שאפלייה זו פוגעת קשות ורבות ברבים שלא נולדו עם צבע העור המתאים, ולא חוננו במראה הנכון.  אדם איננו בוחר לו את הוריו, את גובהו, את צבעו, את מראה פניו, ועוד גורמים אחרים מעין אלו. עצם הסינון והסלקציה עוררו בעיות קשות. במיוחד כאשר צעירים גילו שהסיבה היחידה לכניסתם/אי כניסתם קשורה למראם החיצוני.  במיוחד התחזקו טענות כנגד שיטה זו לאור העובדה שצעירים בעלי מראה מזרחי נדחו הרבה יותר מאשר צעירים בעלי מראה מערבי-אשכנזי".

"במקרה הנוכחי, הוכיח התובע כי הוא ממוצא מזרחי, כי כניסתו למועדון, כמו גם כניסתו של חברו עזרא לדני, נמנעה בידי המארחת וכי לא נמנעה כניסתם של מבקרים אחרים שאינם ממוצא מזרחי. בכך הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ומכאן ואילך עבר נטל הראיה לסתור את טענת ההפליה האסורה אל שכמם של הנתבעים, מכוחה של חזקת ההפליה".
"בנוסף, עוגמת נפש מעצם טבעה היא ענין שקשה לכימוי ומדידה, והמחוקק ביקש להקל על מי שסבל מהפליה אסורה, באופן שיוכל לקבל פיצוי משמעותי בגין העוולה שבוצעה כלפיו, מבלי שיידרש להוכיח שנגרם לו נזק בפועל".

"אשר למערכת היחסים, בין התובע לבין הנתבעת, אני מקבלת את עמדתו של התובע, כי כניסתו למועדון לא אושרה, מסיבות סובייקטיביות  הנעוצות בנתבעת או, במילים פחות נקיות, בוצעה סלקציה בכניסה למועדון, וכניסתו של התובע וחבריו לא אושרה".
"אינני מקבלת את עמדתה של הנתבעת, כי מדובר בסלקציה לגיטימית, אשר נועדה לבודד אלמנטים שליליים, מסוממים, שיכורים ומתפרעים. התובע בעל חזות נורמטיבית, סטודנט למשפטים, אינו נראה כמי שנמנה על אחת משלושת קטגוריות הללו. אין מנוס מהמסקנה, כי התובע הופלה בכניסה למועדון, ללא סיבה סבירה.

"משהוכח כי הותרה כניסתם של אנשים בעלי עור בהיר למועדון ללא כל דרישה ו/או תנאים מוקדמים, בעוד שנמנעה כניסתם של התובע וחברו שהינם שחומי עור ללא כל סיבה מוצדקת, אז יש להחיל את החזקה הקבועה בחוק ולהעביר את נטל ההוכחה על שכם הנתבעים להוכיח שלא היה בהתנהגותם משום מעשה הפליה. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהגנת הנתבעים שהתבססה על קיום נוהלי כניסה מיוחדים למועדון, לא הוכחה. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה. נהפוך הוא, התברר כי הנימוק שעליו נשענה הגנתם – אי הכללת שמו של התובע ברשימת המוזמנים לאותו ערב – היה חסר כל בסיס".

"בסיס החובה האמורה, הוכיח התובע כי כניסת שחומי העור מותנית בתנאי היכרות או קרבה ל"בודקים" – תנאים פסולים - וכי הוא נמנה על קבוצת "כהי העור".
"צבע עורו" של אדם, אינו יכול להיחשב בשום מקרה נתון מתחייב לגבי כניסתו של אדם למועדון לצורך בילוי, ועוד יש לומר בלשון חדה וברורה, אין הוא יכול לשמש אף לא ראשית ראייה, לגבי אופן התנהלותו של אדם בתוך מועדון הריקודים. הפליה כדוגמת זו פוגעת אנושות בכבוד האדם. אין לאדם שליטה על מינו ולא על צבע עורו או על שלמות גופו. יכול אדם שיעשה בחייו כל שביכולתו כדי לרכוש חוכמה ודעת, להיות אדם טוב ומיטיב, נוח לבריות ויישר דעת, ולמרות האמור ידחה רק בשל אותו מאפיין שאין לו עליו שליטה, מאפיין גנטי או אחר".

"חיזוק המסר הנורמטיבי והשרשתו הציבורית מצדיקים פיצויים מוגברים גם בהקשרים של עוולות שאינן בגדר התנהגויות בוטות וזדוניות – אלא בגדר התנהגויות שכיחות; שאדם וחברה אינם מודעים למלוא חומרתן, ועל-כן דשים אותן בעקבם. קשה להיגמל מהרגלים רעים; ומכאן נחיצותם ההרתעתית של הפיצויים המוגברים בהקשרים כאלה".
"יש מקום לפיצויים מוגברים גם בהקשרים של 'מכת-מדינה'; שהרי כחומרת הנזק הציבורי המצרפי – חומרת האמצעים שיש להפעיל למיגורו".