הנימוקים לעיכוב ביצוע פסק דין
מבוא
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מוסדרת בתקנות 466- 470 לתקנות סדר הדין האזרחי[1], ההלכה בבית המשפט העליון קובעת כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין אם הראה המבקש כי קיימים סיכויים טובים לכאורה להצליח בערעור, וכי יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע.
במאמר זה נעסוק בנימוקים הנורמטיביים אשר יובילו את בימ"ש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, עד כמה סיכויי הערעור מהווים אינדיקציה לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע? כמו"כ נעסוק בבתי המשפט להם מוקנית הסמכות לדון בהתאם לפקודה זו. ולבסוף נביא את פרשנותו של בימ"ש העליון לנימוקים.
המסגרת הנורמטיבית
ההסדר החולש על בקשה לעיכוב ביצוע נקבע בתקנות 466- 470 לתקנות סדר הדין האזרחי[2], ההלכה בבית המשפט העליון קובעת כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין אם הראה המבקש כי קיימים סיכויים טובים לכאורה להצליח בערעור, וכי יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע.
ההלכה הנהוגה בביהמ"ש העליון היא כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תתקבל במקרה שביצועו של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון, גם אם הוא יזכה בערעור, באופן שהמערער לא יוכל להגשים את זכויותיו.
הנימוקים המכריעים לעיכוב ביצועו של פסק הדין
כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי נודעת חשיבות מרכזית לשאלה האם יוכל המבקש להיפרע מהזוכה בפסק הדין אם יזכה בערעור, שאם לא כן יטה בית המשפט לעכב את הביצוע[3].
בבש"א (ירושלים) 8908/01 ה.ל.ל עמותה נ' היועץ המשפטי[4], סקר בית המשפט את המבחנים לעניין עיכוב ביצוע פסק דין, וקבע בין היתר :
בנסיבות אלו, כאשר עלול להיגרם לצד המפסיד נזק בלתי הפיך אם יבוצע ההחלטה בטרם תמומש זכותו לערעור, באופן שהזכייה בערעור כבר לא תועיל לו - נוטים בתי המשפט להורות על עיכוב ביצוע. אלה הם פני הדברים, למשל, לגבי פסקי דין המורים על פינוי אדם מנכס מקרקעין (י' זוסמן, שם, 859); ואלה הם פני הדברים אף כאשר המדובר בביצוע חיוב לשלם כסף, כאשר קיים חשש ממשי שמא הזוכה לא יוכל להשיב לצד המפסיד את סכום התשלום, אם האחרון יזכה בערעור, או כאשר התשלום בידי הצד המפסיד עלול לגרום לו לקריסה כלכלית, באופן שהזכייה בערעור כבר לא תוכל להועיל ולהביא לתיקונו של המצב (י' זוסמן, שם, 860-859)."
ד"ר יואל זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי[5], מתייחס לעניין עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, בזו הלשון:
"חוייב המבקש בתשלום סכום כסף, וביקש לעכב את ביצועו של ההחלטה, תהא נודעת חשיבות רבה לשאלה, אם יוכל הוא להיפרע מהמשיב לכשיצליח בערעור, שאם לא כן, יטה בית המשפט לעכב את הביצוע."
בפסיקה הדנה בצורך לעכב פסק דין כספי כשצפוי קושי ממשי בגבייה חוזרת, ניכרת המגמה של בחינה מהותית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו, תחת החלת מבחן טכני המסתפק בסיווג אופיו וטיבו של פסק הדין.
לעניין זה נקבע בע"א 8680/03 סיאם איסמעיל ואח' נ' טארק סוב לבן[6]:
"אכן, אין בהגשת ערעור בכדי לעכב את ביצוע פסק-הדין נשוא הערעור, ובדרך כלל לא יעוכב ביצועו של פסק-דין כספי, באשר אין הוא שולל אפשרות החזרת המצב לקדמותו. ואולם, במקרים מתאימים וחריגים הכירה הפסיקה בצורך לעכב את ביצועו של פסק-דין כספי, מקום שבנסיבות העניין צפוי להתעורר קושי ממשי בהשבת סכומים בהם חויב בעל דין בערכאה הראשונה, באם יזכה בערעורו (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה, תק-על 2000(3) 2459, עמ' 2463). מגמה זו מבקשת לבחון בחינה מהותית את היכולת הממשית להחזיר מצב לקדמותו, תחת החלת מבחן טכני המסתפק בסיווג אופיו וטיבו של פסק הדין, ותו לא"
בע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח'[7], התייחס בית-המשפט העליון למקרים בהם יינתן עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, כדלקמן[8]:
"בתביעה כספית אפשר שהסכום בו חוייב המערער בפסק-הדין הוא סכום נכבד, אשר יכול לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש, ואשר יגרום לו נזק כה כבד, עד שאף אם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו. מן העבר השני, מקום שידוע שהמשיב אינו במצב כלכלי איתן – גובר החשש, שאם יתקבל הערעור לא יוכל עוד המערער שזכה בערעורו לקבל חזרה את כספו."
האם סיכויי הערעור מהווים משקל להורות על עיכוב ביצוע פסק דין
יצוין, כי בימ"ש העליון קבע ברע"א 01 / 6448 עבד אל סלאם חיר ו-9 אח' נ' אלון לידאי[9], כי השיקולים שמנחים את בית המשפט כאשר הוא שוקל מתן החלטה לעיכוב ביצוע, מתייחסים רק לעוצמת הפגיעה בבעלי הדין, אם יינתן צו, ואם לאו ולא בשאלת סיכויי ההליך, וכלשונו:
"עיכוב ביצוע אינו מותנה בכך שסיכויי ההליך הערעורי שלשמו הוא ניתן הם ודאיים. די לעניין זה בכך שלא הוכח כי ההליך הערעורי הינו הליך סרק נעדר כל סיכוי....
זאת ועוד, לעניין זה מסור לבית-המשפט גם שיקול-הדעת לאזן בין עוצמת הפגיעה אם לא יינתן עיכוב ביצוע, לבין שאלת סיכויי ההליך. אכן, הדגש בהחלטתו של כבוד השופט ריבלין, אשר הורה על עיכוב ביצוע, הוא בשאלת עוצמת הפגיעה בבעלי-הדין אם יינתן צו אם לאו, ולא בשאלת סיכויי ההליך."
עולה מהאמור, כי סיכויי הערעור אין בהם משקל מכריע בשאלת קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, כי אם בשאלת עוצמת הפגיעה בבעלי הדין אילו לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, כך לדוגמא, כאשר עלול להיגרם לצד המפסיד נזק בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין בטרם תמומש זכותו לערעור, באופן שהזכייה בערעור כבר לא תועיל לו - נוטים בתי המשפט להורות על עיכוב ביצוע.
הערכאה אליה תוגש הבקשה
יש להדגיש, כי לא כל ערכאה משפטית מוסמכת לדון בבקשה, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט קמא (בית המשפט שנתן את פסק הדין אותו מבוקש לעכב), רשאי להורות על עיכוב ביצועה של פסק הדין שנתן, כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע.
יחד עם זאת, אם הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, יש להגיש את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין לערכאת הערעור, ורשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין שהוא נושא הערעור או נושא בקשת רשות לערער.
סיכום
לסיכום, עיכוב ביצוע של פסק הדין תלוי בשאלה האם ביצועו המיידי של פסק הדין יסב לצד המבקש (המערער) נזק שלא יהיה ניתן לתיקון, לדוגמא, במידה ויזכו בערעור לא יוכל לגבות בחזרה את הכספים שישולם במסגרת פסק הדין, ומשמעות הדבר היא סיכול אפשרות המערער לממש זכות הערעור העומד לו.
כאשר מאזן הנזקים והנוחות בין הצדדים, נוטה כולו לטובת המבקש מחד, וכי לצד שכנגד, לא יגרם נזק כלשהו מעיכוב פסק הדין, ומאידך ביצוע מיידי של פסק הדין יסב למבקש נזק שלא ניתן יהיה לתיקון ולמעשה תסוכל זכות הערעור העומדת למבקש, או אז ערכאת הערעור תשקול בחיוב לעכב את ביצועו.
זאת ועוד, סיכויי הערעור אינן מהווים משקל מכריע בהחלטה לעכב את ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת מקדימה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] תקנות 466- 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984
[2] תקנות 466- 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984
[3] בש"א 216/89 אברהמי ואח' נגד בנק מזרחי המאוחד בע"מ, מג (2) 172, עמ' 174: ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נגד מלובנציק ואח', לח (4) 572, עמ' 576: זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995, עמ' 860
[4] בבש"א (ירושלים) 8908/01 ה.ל.ל עמותה נ' היועץ המשפטי, תק-מח 2002(1), 29.
[5] יואל זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמוד 860
[6] בע"א 8680/03 סיאם איסמעיל ואח' נ' טארק סוב לבן, (סע' 4 להחלטה בעמ' 2)
[7] בע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תק-על 2000(3), 2459
[9] רע"א 01 / 6448 עבד אל סלאם חיר ו-9 אח' נ' אלון לידאי פ"ד נז (2) 562, 575.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
