מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> קניין רוחני >> ניתן להעתיק רעיון אבל לא ביטוי |
זכויות יוצרים - ניתן להעתיק רעיון אך לא ביטוי
מבוא
דיני הקניין הרוחני נוצרו מתוך ההכרה בצורך להגן על זכויותיהם של ממציאים, יוצרים ומעצבים וכדי ליצור תמריץ לפעילותם. דינים אלה מבטיחים להם זכויות בלעדיות בפרי עמלם הרוחני והאינטלקטואלי. זוהי מעין בעלות של היוצר בהמצאתו.
עם זאת, אין זו בעלות אבסולוטית, אלא יחסית. היא כפופה לסייגים, ולרוב מוגבלת בזמן. בכך נוצר איזון בין הרצון להמריץ את הממציא, היוצר והמעצב לבין הצורך לאפשר לציבור בכללותו ליהנות מהרעיונות, מהיצירות ומהעיצובים. אם כן, הקניין הרוחני הוא אוסף של זכויות ייחודיות שהחוק מעניק לממציא וליוצר. לזכות זו קוראים "זכויות יוצרים".
זכות היוצרים אינה מגינה על רעיונות, אלא רק על צורת הביטוי הספציפית לאותם רעיונות. בהתאם לכך, קבע המחוקק[1] בשנת 2007, כי ההגנה על זכות היוצרים תחול רק על שימוש בביטוי מהיצירה ולא תחול על שימוש ברעיון כלשהו מהיצירה. דוגמא, היוצרת של הארי פוטר לא יכולה למנוע מכולי עלמא לכתוב סיפור על ילד צעיר שהופך לקוסם, אך היא יכולה למנוע מכולי עלמא להשתמש בביטוי הספציפי שהיא יצרה. במאמר זה נעסוק בהבדל הקיים בין רעיון לביטוי. בעניין חשיבות ההגנה על זכויות יוצרים, ראו מאמרנו: חשיבות ההגנה על זכויות יוצרים.
המסגרת הנורמטיבית
חוק זכות היוצרים[2] אינה מגן על רעיונות, אלא רק על צורת הביטוי הספציפית לאותם רעיונות. בהתאם לכך, קבע המחוקק משנת 2007 בסעיף 5 לחוק[3], כי:
זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים: (1) רעיון; (2) תהליך ושיטת ביצוע; (3) מושג מתמטי; (4) עובדה או נתון; (5) חדשות היום.
כלומר, ההגנה מוענקת אך ורק לביטוי (expression) אך לא לרעיון בסיס הביטוי (idea). כך למשל, בספר ישנן שתי זכויות קניין: הבעלות בנכס הפיזי שהוא הספר עצמו ששיך לנו ויש קניין בנכס הלא מוחשי, היצירה, ששייך ליוצר. ולכן לדוגמה, היוצרת של הארי פוטר לא יכולה למנוע משאר העולם לכתוב סיפור על ילד צעיר שהופך לקוסם, אבל היא יכולה למנוע מכולי עלמא להשתמש בביטוי הספציפי שהיא יצרה. דוגמה נוספת, ניתן ליצור מחזה בהשראת רומיאו ויוליה ברעיונות כלליים אך לא לקחת ביטויים ששימשו במחזה זה, או ניתן לצייר בשיטת הקוביזם של פיקאסו, אך לא לצייר בדומה.
מהו ביטוי
ביטוי הינו טקסט, צילום, איור נוסח, סידור הדברים וכדו', כפי שהבאתי לעיל מספר דוגמאות, כפי שכתב ד"ר א' ח' זליקסון[4], כי צירוף וחיבור רעיונות אחדים בעלילה (כשהיא פרי דמיון ואינה תעתיק של מאורעות שאירעו בפועל) יכולים להוות יצירה, בתנאי שמצאו ביטוי כל שהוא בחומר המוחשי. כמו כן חיקוי קומבינציה של מאורעות דרמטיים במחזה אחד, מהווה הפרת זכות היוצרים של אותו אדם אשר פרסם לראשונה עלילה כזאת ואפילו אם המילים שונות לגמרי.
מהו רעיון
רעיון אליו התכוון המחוקק כי תישלל ממנו ההגנה, הינו שימוש והעתקת קווים כלליים או יצירת יצירה בהשראת יצירה אחרת, כל זאת בתנאי שלא נעשה שימוש בביטויים המאפיינים את הזכות המוגנת, כפי שהבאתי בדוגמאות לעיל, שניתן לכתוב ספר הדומה ברעיונו ל"ארי פוטר", המספר על ילד שהפך לקוסם, אך לא ניתן להשתמש בביטויים מספר זה. להלן נביא מספר פסקי דין במגוון רחב של דוגמאות כדי לקבל אינדיקציה על מהות ה"רעיון".
ההבחנה בין רעיון לביטוי
לאור התיאורים שהבאנו לעיל השופכים לנו אור בהבנה מהו ביטוי ומהו רעיון, כעת ננסה לחדד את מהות ההבחנה ואת הגבול האפרורי העובר בין שני צידי המתרס שבין ביטוי לרעיון, אומנם במרבית המקרים ההבדל והגבול העובר בין השניים הינו ברור כהבדל שבין שחור ללבן, אולם מאחר וישנם אוקיינוסים של אפשרויות אשר בחלק גדול מהם ההבחנה בין ביטוי לרעיון הינה אפרורית ננסה בחלק זה לרדת לשורש העניין[5].
פס"ד Interlego נ' Exin-Lines [6] , התובעת הינה חב' אינטרלגו, חברה ללגו – קוביות משחק. דובר בסדרת דופלו – לגו לילדים עד גיל 6, אקסין ליינס מבקשים להתחרות ומייצרים את סדרת טנטה אלפנט. המוצר מאד דומה והראשונה תובעת על הפרת זכויות יוצרים. השאלה המשפטית, האם ראויות לבנות המשחק להגנת זכות יוצרים (ללא קשר לדיני המדגמים), ומהו ההבדל הדק העובר ביסוד ההבחנה בין רעיון שלא מוגן לביטוי המוגן?
הנשיא (בדימוס) מ' שמגר, מבחין בין ביטוי לרעיון, זכויות יוצרים להבדיל מפטנטים, אינם מגנים על רעיונות, רק הביטוי הוא בר הגנה. יישום עיקרון יסוד זה מוביל למסקנה שההיבט היחיד של אבני הלגו שיכול להיות כשיר להגנה, הוא עיצובן או צורתן. בזאת ממשיך הנשיא ואומר, יצירות פונקציונאליות באות בגדר החוק ואין שלילה קטגורית של הגנה. כלומר, מוצרים שימושים (שולחנות וכד') יכול להיות שביצירתם יהיה מוטיב דומה. אולם מתן זכות יוצרים ביצירה פונק', כמוהו כמתן מעין מונופול במושא הזכות. זהו דבר הפוגע במתחרים, וככל שהצורה בסיסית יותר, הפגיעה חמורה יותר.
לסברתו של הנשיא שמגר נוכל להתגבר על הקושי, ע"י שנעלה את רף המקוריות היצירתית, וזאת ע"י המסננת הרלוונטית הנקראת, מבחן האומנותיות. מבחן זה נועד למנוע הגנה מיצירות פונק' העומדות בדרישת המקוריות הסטנדרטית שחלה בשאר חלקי דיני זכויות היוצרים, כאשר מתן הגנה יצמצם מאד את אופציות הביטוי הפתוחות בפני מתחרים, או יעניק יותר בלעדיות ברעיון. המבחן יוחל על שלב גיבוש המוצר, להבדיל מן המוצר הסופי.
לפי הנשיא שמגר, כאן המבחן הרלוונטי – הוא מבחן כוונת היוצר, מאחר ומבחן זה בלתי ישים ומדיח אנשים לשקר לכן שמגר מציע להיעזר במבחן הבחירה. כאשר קיימת יצירה קודמת שעליה מבוססת היצירה שבה מתבקשת זכות יוצרים, קיימת נקודת מוצא שניתן להניח לגביה כי ביטוי הלובש את הצורה של אותה יצירה אינו מקורי, ואזי ניתן לבחון אם המוצר המפר שונה מהמוצר המקורי, והמקוריות נבחנת על-ידי בדיקת השוני בפועל בין שני המוצרים.
כלומר, ניתן להשתמש ברעיון בתנאי שניתן לו ביטוי משלו, או שיטה שמישהו פיתח ניתנת לשימוש בה ורק הביטוי מוגן. הביטוי המוגן ייחשב ככזה המהווה חלק משמעותי מהיצירה המוגנת, אך כאשר מדובר בחלק משני או שולי של היצירה המוגנת, לא ייחשב הדבר כביטוי כי אם רעיון ולא תינתן לו הגנה. בהרבה מקרים קשה מאוד להבחין והדבר תלוי בשיקולי מדיניות. ככל שמעתיקים יותר מהיצירה יש נטייה לראות כהעתק ולא רעיון כללי.
מדבריו של השופט שמגר עולה, כי הרציונאל העומד בבסיס הבחנה בין ביטוי לרעיון טמון בסוג העתקה, אם מדובר בהעתקה של אלמנט משני ייחשב הדבר כהעתקת רעיון מנגד אם מדובר בהעתקת אלמנט מרכזי ייחשב הדבר כהעתקת ביטוי שאסורה.
מדבריו של השופט ש' לוין עולה, כי ההבחנה בין ביטוי לרעיון אינה ברורה וחד משמעית, אלא כל מקרה לגופו, כאשר הרציונאל העומד בבסיס הבחנה זו הינו, האם המעתיק הוסיף משהו מקורי משלו ליצירה אותה שאב ממקום אחר, שאז תיחשב כהעתקת רעיון, אולם אם המעתיק לא הוסיף או יצר משהו מקורי משלו אלא העתיק בדרך מוסווית תוך יצירת שינויים, ייחשב הדבר כהעתקת ביטוי שאסורה היא.
מדבריו של השופט מלץ עולה, כי הרציונאל העומד בבסיס ההבחנה בין ביטוי לרעיון הינה ככל שהעתקה הינה דבר כללי אשר ניתן לבטאו במגוון רחב של אפשרויות הדבר ייחשב לרעיון ולא תינתן הגנה, לעומת זאת ככל שמדובר בהעתקת רעיון מצומצם וספציפי יותר כך ייחשב הדבר כ"ביטוי" ותינתן הגנה.
לסיכום, ישנם שלושה גישות של שופטים ברציונאל העומד בבסיס ההבחנה בין ביטוי לרעיון:
-
השופט שמגר – רעיון הינו העתקת אלמנט משני, ביטוי הינו העתקת אלמנט עיקרי.
-
השופט ש' לוין – רעיון הינו כאשר המעתיק הוסיף משהו מקורי משלו ליצירה בניגוד לביטוי.
-
השופט מלץ – רעיון מתבטא בהעתקת אלמנט הניתן לשלבו במגוון רחב של אפשרויות שונות, בניגוד לביטוי.
סיכום
ניסיתי לעשות סדר בבלגן השורר בהבחנה שבין ביטוי לרעיון, הקושי שבהבחנה זו גורם לקושי גם בהחלת דוקטורינת האיחוד, זאת משום שהיא מבוססת על מקרים בהם הרעיון יכול לבוא לידי ביטוי בדרך אחת בלבד, על כן אם אין אנו יודעים מהו רעיון ומהו ביטוי איך נדע האם הרעיון יוכל לבוא בדרך ביטוי אחת.
לאור זאת הבאתי שלושה גישות של שופטים אשר כולם מסכימים כאחד כי קיים קושי בהבחנה, וכי כל מקרה ייבחן לגופו ע"פ כלל העובדות, כאשר כל שופט קבע נוסחא שתהווה כעזר בהבחנה: השופט שמגר – רעיון הינו העתקת אלמנט משני, ביטוי הינו העתקת אלמנט עיקרי. השופט ש' לוין – רעיון הינו כאשר המעתיק הוסיף משהו מקורי משלו ליצירה בניגוד לביטוי. השופט מלץ – רעיון מתבטא בהעתקת אלמנט הניתן לשלבו במגוון רחב של אפשרויות שונות, בניגוד לביטוי.
נכתב ע"י עו"ד - מיכאל חוואי
[1] ס' 5 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק").
[2] לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק").
[4] ד"ר א' ח' זליקסון, יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים 22 (מפעל השכפול, תשכ"ג).
[5] Mirage studios feat clothing- unterv. Co 154, at (1991). ראה עוד בעניין זה בפס"ד -
[6] ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4) 133 (1994).
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
