מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> סוגיות משפטיות >> הפסקת תובענה >> הפסקת תובענה ביוזמת בימ"ש, הייתכן? |
הפסקת תובענה ביוזמת בימ"ש, הייתכן?
מבוא
תובע שהגיש תביעה או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, רשאי לבקש מבית המשפט או הרשם להפסיק את תביעתו, על מנת להמשיכה בשלב מאוחר יותר וזאת בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי[1]. הפסקת תובענה כמו מחיקת תובענה, אינה מהווה מעשה בית דין וניתן להגיש תובענה חדשה בשל עילה דומה[2].
הפסקת תובענה על-פי הוראות תקנה 154 לתקנות כמוה כמחיקת תובענה[3], אפשר שהפסקה זו תותנה בתנאים שונים על פי השיקולים שהותוו בפסיקה, ובראשם – מניעת רכישת יתרון לא הוגן על ידי התובע[4]. תנאים אלה עשויים להיות מוגבלים בזמן. עם זאת, הפסקת תובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות משמעותה שהדיון בתביעה המקורית הסתיים. במאמר זה נדון בשאלה האם בימ"ש יכול ליזום (לא להמליץ) מהלך של הפסקת תובענה, קרי לכפות על בעל הדין להפסיק את תביעתו?
בבחינת שיקולי בימ"ש בבואו להחליט האם להפסיק את התובענה, ראו מאמרנו: "שיקולי בימ"ש בבואו להיענות להפסקת תובענה". המקרים בהם בימ"ש לא מאשר הפסקת תובענה, ראו מאמרנו: "המקרים בהם בימ"ש לא יענה להפסקת תובענה". עוד על נושא הפסקת תובענה, ראו מאמרנו: "הפסקת תובענה".
הערה: מאמר זה נכתב בטרם הוחלו תקנות סדר הדין החדשות, יתכן כי חלו שינויים, לעיון בתקנות החדשות ראו מאמרנו: סיכום תקנות הסדר הדין החדשות.
מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן.
המסגרת הנורמטיבית
תקנה 154 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי[5], קובעת כי:
"רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה , או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת."
על פי תקנה זו מוקנית הזכות להחליט אם להפסיק את התובענה לתובעת, אם כי הפסקת התובענה כפופה לאישור ביהמ"ש ולתנאים שיקבע ביהמ"ש.
הפסקת תובענה, כפי שזו מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, טומנת בחובה כוונה להמשיך בתביעה, אך בשלב מאוחר יותר[6]. הבקשה מוגשת בד"כ כאשר נתקל התובע בקושי להוכיח את תביעתו במועד שנקבע לשמיעה והוא מבקש להגיש תובענה חדשה במועד מאוחר יותר. מסיבה זו נפסק כי ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה להפסקת תובענה אם יהיה בקבלת הבקשה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי התדיינות[7].
תקנה 154[8] אינה עוסקת בסמכותו של ביהמ"ש להפסיק תובענה. השאלה שבמוקד, האם בימ"ש יכול ליזום (לא להמליץ) מהלך של הפסקת תובענה, קרי לכפות על בעל הדין להפסיק את תביעתו, או שמא אין לנו אלא מה שהמחוקק נתן לנו בתקנה 154 לתקנות[9], לפיה אך ורק כאשר בעל הדין רוצה מיוזמתו / בהסכמתו להפסיק את התובענה ניתן להפסיק את התובענה?
ראשית אציין, כי אין כל הבדל משמעותי בין אם בית משפט הוא שהציע לתובע להפסיק את תביעתו לבין אם התובע בחר לבקש זאת משיקוליו שלו, דין שניהם חד הוא, ובעניין זה אמר כב' השופט צ' זילברטל רע"א 9015/12 אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ נ' וסים שאטר[10] כך:
עם זאת, הפסקת תובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות משמעותה שהדיון בתביעה המקורית הסתיים. כל התנאים אשר נקבעו (אם נקבעו) חלים על התביעה החדשה אשר באפשרותו של התובע להגיש, שכן הפסקה, כמו מחיקה, אינה מקימה השתק עילה. לעניין זה אין משמעות לשאלה כלום בית המשפט הוא שהציע לתובע להפסיק את תביעתו או שהתובע בחר לבקש זאת משיקוליו שלו.
כלומר, המלצת בית המשפט לתובע להפסיק את התובענה, אין בה כדי לשנות בהלכותיה הקבועות של "הפסקת התובענה" הקבועות בתקנה 154 לתקנות.
אך כאמור, נשאלת השאלה האם בימ"ש יכול ליזום (לא להמליץ) מהלך של הפסקת תובענה, קרי לכפות על בעל הדין להפסיק את תביעתו? שאלה זו עלתה בפני בימ"ש השלום בירושלים בת"א (י-ם) 9525/07 לינדא ג'אנם עווד אללה (קטינה) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ[11], כב' השופטת עירית כהן קבעה, כי לדעתה לביהמ"ש יש סמכות טבועה להפסיק תובענה בנסיבות מסויימות. וכך כתבה:
התקנה אינה עוסקת בסמכותו של ביהמ"ש להפסיק תובענה, אולם לטעמי לביהמ"ש יש סמכות טבועה להפסיק תובענה בנסיבות המקרה שבפני.
לו הייתה התובעת מבקשת להפסיק את התובענה במקרה שבפני, הייתה בקשתה נענית, שכן משקבע המומחה שייתכן שמצבה ישתנה לאחר סיום הגדילה, ראוי להמתין עם פסיקת הפיצוי עד לאותו שלב.
סמכות ביהמ"ש להפסיק תובענה לא הוסדרה בחקיקה.
אי הסדרת הנושא של הפסקת תובענה על ידי ביהמ"ש, בנסיבות שבפני, מהווה, לדעתי, חסר (לאקונה) הטעון השלמה, וחסר זה ניתן להשלים באמצעות הסמכות הטבועה של בית המשפט. לעניין המצב בו החוק אינו מתייחס ספציפית לסוגיה פלונית ראו את ת"פ (ירושלים) 3120/02 מדינת ישראל נ' אליהו משה רון ואח' (פורסם במאגרים, 31.5.04). לעניין סמכותו הטבועה של בית המשפט ראו את ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נו(1) 366 (2001).
יצוין, כי שם דובר בקטינה שסיום עניינה לא היה ברור האם יחול שינוי במצבה עם תום הגדילה, וכי המשכה של התביעה אינו עמד לטובתה, במיוחד כאשר הייתה קיימת אפשרות של החמרה, לאור זאת השופטת עירית הייתה סבורה כי יש להפסיק את התובענה, למרות התנגדות ב"כ התובעת. העולה מן האמור, כי לבימ"ש מוקנית סמכות מכוח סמכותו הטבועה להורות על הפסקת תובענה אף בניגוד לעמדת התובע.
מקרה דומה, אשר בו נקבעו לקטין נכויות זמניות והוריו סירבו להפסיק את התובענה נדון בפני כב' השופט עזרא קמא בביהמ"ש המחוזי בירושלים בת"א (ירושלים) 1664/98 מאור אדרי נ' נטלי כהן ואח'[12], באותו מקרה נפסק כי:
"ההוראות שבסעיפים 6א' ו-6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מדברות בקביעת דרגת הנכות הרפואית של הנפגע - אם על-ידי מומחה שמינה בית-המשפט ואם על-פי דין, לפי העניין - מבלי להבחין בין נכות זמנית לבין נכות יציבה.
אולם, ההגיון מחייב שבית המשפט לא ישמע ראיות ויפסוק על פיהן כל עוד לא נקבע נכות יציבה של הנפגע - התובע. פסיקה על פי נכות זמנית, במיוחד לגבי נפגע שהוא ילד שמצבו עלול להשתנות, ולעתים להחמיר - לא תהא לטובת הילד הנפגע. אין מדובר כאן אך בשיקולי נוחות של הצדדים או של בית-המשפט לסיום הליך בעניינו של ילד-נפגע, כאשר "המהירות" עשויה לפעול לרעתו, הגם שייתכנו מקרים שבהם ישתפר מצב של הילד והנכות הזמנית עשויה להיות מיטיבה עמו ביחס לסיכויים של שיפור מצבו בעתיד."
שאלה דומה נדונה גם על ידי כב' השופט פרקש בבש"א 3035/02 בת"א 16129/00 אמאל קאק וסהר- ציון חברה לביטוח בע"מ נגד מרים עבאסי[13], באותו מקרה החליט כב' השופט פרקש "להקפיא" את התובענה ולחדש את הדיון בה כאשר תגיע התובעת לגיל 18. כב' השופט פרקש לא נדרש לשאלה האם לביהמ"ש סמכות להורות על הפסקת התובענה, למרות התנגדות התובעת, שכן הוא בחר שלא להפסיק את התובענה על מנת שלא תחול על התובעת אגרת המשפט.
קיימת אפשרות נוספת בה בימ"ש יזום הפסקת תובענה והוא כאשר בית המשפט נוכח כי התביעה המקורית הוגשה טרם זמנה, או אז תיקרא "מחיקת תובענה", למשל מהטעם שהנזק עדיין לא התגבש סופית[14].
כאשר בית המשפט נוכח כי התביעה המקורית הוגשה טרם זמנה והוא מעוניין ליזום את הפסקתה, על מנת שלא יימצא הליך תלוי ועומד שלא ניתן לקדמו, עליו להיות מודע לכך, שהפסקת תובענה "טעונה תשומת לב מצד בית המשפט לזכויות הנתבע, העלולות להיפגע על ידיה" ויש לנהוג "זהירות שיפוטית" בטיפול בבקשת תובע להפסקת תובענה[15]. קל וחומר שיש לנקוט זהירות כשהמהלך נעשה ביוזמת בית המשפט[16].
לענין זה יש להוסיף, שהשאלה האם אכן ראוי שבית המשפט יכפה הפסקת תובענה, כאשר מתברר שזו הוגשה טרם זמנה שכן, למשל, מצבו של התובע עדיין לא התייצב, אינה פשוטה; כמו גם השאלה מהם הכלים הדיוניים העומדים לרשותו של בית המשפט במקרה כזה. הצדדים לא טענו בנושאים אלה ולפיכך לא יהא זה ראוי להביע דעה ביחס אליהם, ואסתפק בהצגת השאלה. מכל מקום, היה ובית המשפט מחליט ביוזמתו שיש להפסיק את התובענה, יש לאפשר לצדדים לטעון בענין בטרם ניתנת החלטת ההפסקה[17].
סיכום
לסיכום, כב' השופטת עירית כהן קבעה[18], כי לביהמ"ש קיימת סמכות טבועה להפסיק תובענה בנסיבות מסוימות אף מיוזמתו בניגוד לדעת בעלי הדין. יחד עם זאת, ראוי לציין, כי לשם בחינת כל מקרה ומקרה לגופו ראוי להיוועץ בעורך דין מומחה בעל ניסיון בתחום.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
[2] תקנות 527ו- 155 לתקנות; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 450, להלן: "זוסמן".
[3] רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי (פורסם בנבו, 8.7.2012). להלן: "עניין קבודי".
[4] שם, בפסקה 6, והאסמכתאות שם.
[6] יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995 בעמ' 477; א. ינוגרד, "תקנות סדרי הדין" (הוצאת הלכות) (1993) בעמ' 257.
[7] אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) בעמוד 244.
[10] רע"א 9015/12 אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ נ' וסים שאטר (פורסם בנבו, 21.2.2013).
[11] ת"א (י-ם) 9525/07 לינדא ג'אנם עווד אללה (קטינה) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.2009).
[12] בת"א (ירושלים) 1664/98 מאור אדרי נ' נטלי כהן ואח' (פורסם בנבו, 11.8.2002).
[13] בש"א 3035/02 בת"א 16129/00 אמאל קאק וסהר- ציון חברה לביטוח בע"מ נגד מרים עבאסי (פורסם בנבו, 23.6.02).
[18] ת"א (י-ם) 9525/07 לינדא ג'אנם עווד אללה (קטינה) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.2009). ראה גם: בת"א (ירושלים) 1664/98 מאור אדרי נ' נטלי כהן ואח' (פורסם בנבו, 11.8.2002). בש"א 3035/02 בת"א 16129/00 אמאל קאק וסהר- ציון חברה לביטוח בע"מ נגד מרים עבאסי (פורסם בנבו, 23.6.02).
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
