מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> פלילי >> עבירות השוחד >> עבירת קבלת השוחד |
עבירת קבלת השוחד
מבוא
המחוקק מתייחס בחומרה רבה לעבירות השוחד. המחוקק הקפיד הקפדה יתרה בעבירת השוחד, שכן עמד על המשמעות המזיקה, מבחינה ציבורית, מוסרית וערכית, שבקבלת שוחד על-ידי בעל סמכות מידי הנותן, הנזקק, או העשוי להיזקק לשירותיו.
לא ניתן שלא להפריז בחומרתה של תופעת השחיתות השלטונית, שאוכלת בכל פה בתפקודן התקין של הרשויות ומכרסמת בלגיטימיות שלהן. בית משפט עמד על חומרתה של התופעה וככלל אימץ עמדה מחמירה כנגד עובדי ציבור שחטאו בשחיתות[1].
במאמר זה נעמוד על יסודה של עבירת השוחד מצד המקבל, נפרט את רכיביה של העבירה הן ביסוד העובדתי והן ביסוד הנפשי.
המסגרת הנורמטיבית
החשיבות הנודעת לענישה קפדנית בתחום של קבלת השוחד נובעת לא רק מחומרת העבירה ומנזקיה, אלא גם מן הקושי הטמון, באופן טבעי, בגילויה של עבירה זו[2]. לכן, מצא המחוקק להטיל בתחום זה, ענישה משמעותית ומרתיעה אשר תציב מענה ראוי לביצוען של עבירות אלו.
מאז ומעולם, בכל שיטת משפט נאורה ובכל ציבור שחרד לתקינות המינהל הציבור, מתן שוחד ונטילתו זכו להתייחסות ביקורתית מאוד. התייחסות ביקורתית זו והמגמה למגר את עבירת השוחד מקרב חברתנו מוצאים את ביטויים בחוק בכמה מאפיינים:
א. העונש המירבי הכבד אשר קצב המחוקק לעבירה זו, בין אם מדובר בנותן שוחד ובין אם מדובר בלוקח שוחד.
ב. הפריסה הרחבה של החוק על עובדי ציבור במגזר רחב מאוד. ברשתו של מונח זה נתפסים לא רק עובדי מדינה אלא עובדי מוסדות ציבור לרוב, לרבות תאגידים המספקים שירות לציבור[3], ולרבות אנשים אשר במתן השוחד מבקשים להשפיע על קיומם, מהלכם או תוצאותיהם של תחרות ספורט או של תחרות אחרת, שיש לציבור עניין בקיומן או בתוצאותיהן[4].
ג. גמישות רבה וראייה מרחיבה מאוד בהתייחסות למעשים, אשר ייראו בעיני המחוקק כמעשי שוחד, לאמור - פרשנות רחבה מאוד של דרכי השוחד[5].
ד. לא רק נותן השוחד ומקבלו חוטאים בעבירת השוחד, אלא גם מי שתיווך למעשה כזה במובן הרחב שהוגדר בסעיף 295 לחוק.
ה. מתוך חריגה בולטת מהכללים הבסיסיים של דיני הראיות נאמר בסעיף 296, כי במשפט על עבירה לפי סימן זה "רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה".
סעיף 290 מגדיר משמעותה של לקיחת השוחד, לאמור:
(א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מביניהם:
(1) פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4);
(2) פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על ידי העבירה.
(ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור.
הווה אומר, כי כדי שתתגבש עבירת השוחד, על התביעה להוכיח ארבעה רכיבים עיקריים:
א. מדובר בעובד ציבור, וכבר ציינו לעיל כי עובד ציבור מובנו כיום רחב מאוד;
ב. הלוקח שוחד, לאמור, יש להוכיח, כי אותו עובד ציבור קיבל מתת כלשהי, שניתן להתייחס אליה כאל שוחד, במובנו של מושג זה בסעיף 293לחוק;
ג. לקיחת השוחד צריכה להיות בעד פעולה, דהיינו: נטילת המתת צריכה להיות בכוונה לעשות לטובת מאן דהוא פעולה, אשר זה מעוניין בה ובתוצאותיה;
ד. אותה פעולה צריכה להיות קשורה בתפקיד שממלא עובד הציבור.
במידה והתקיימו כל הרכיבים - בוצעה העבירה, והמסקנה היא הרשעה. אולם, אם נעדר רכיב מבין הרכיבים הללו בחומר הראיות - המסקנה היא זיכוי.
חומרתה של עבירת השוחד
ניתן ללמוד על מידת חומרתה של עבירת השוחד, גם מן העונשים המרביים שקבועים כיום בצידן של עבירות אלה – עונשי מאסר של עד 10 שנים בגין כל אחת מהן. לא למותר לציין כי העלאת הרף של ענישה מירבית בגין עבירת השוחד – מ-7 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר, בצד העלאת הקנס המירבי בגין עבירה זו, היא בגדר שינוי חדש יחסית המהווה מסר ברור מצידו של המחוקק בכל הנוגע לגישה העונשית הראויה[6].
בדברי ההסבר להצעת החוק שהובילה לתיקון צוין במפורש כי ההחמרה הנוספת נועדה לבטא את החומרה הנודעת ללקיחת השוחד, שהיא עבירת שחיתות המצויה במדרג החומרה הגבוה ביותר. כמו כן, צוין בדברי הסבר אלה כי העלאת שיעורו של הקנס המירבי שנקבע בצידה של העבירה נועדה לפגוע במוטיבציה הכלכלית העומדת בבסיסה של פשיעה זו ולחזק את ההרתעה כנגדה[7].
דברים מפורשים אלו של המחוקק, מהווים מסר חד וברור, לחומרה היתרה לה מתייחס אל עבירת השוחד.
היסוד הנפשי בעבירת השוחד
בעבירות השוחד, כבעבירות בדרך כלל, לצד היסוד העובדתי נדרש גם קיומו של היסוד הנפשי. הכוונה המתלווה למעשה והמלמדת על הרצון לגמול לנותן טובת ההנאה במסגרת פעילותו של עובד הציבור. הווה אומר, כי עבירת השוחד תתגבש ותתקיים, אם נתכוון מבקש טובת ההנאה לגמול לנותנה בפעולה שהוא מבצע במסגרת תפקידו כעובד ציבור. הכוונה הזאת, כשהיא מלווה את המעשה הפיסי, היא אשר מטביעה על המעשה את חותם העבירה[8].
אין די בכך שעובד הציבור יקבל סתם כך דבר. צריך שהלקיחה תהיה מתוך כוונה להיטיב עם הנותן. הכוונה הזו, המלווה את המעשה, היא המצביעה על האופי הפסול והנפסד שבמעשה קבלת השוחד[9]. כאשר נדרשת התביעה להוכיח את הכוונה, מתבקשת היא להצביע על כך, שעובד הציבור ידע, שטובת ההנאה שהוא מקבל מכוונת לפעולה הקשורה בתפקידו[10].
כידוע הוא, שאת היסוד הפיסי ניתן להוכיח בהצבעה על עובדות הגלויות לעין, שניתן לעמוד עליהן באופן ישיר או על-פי מסכת של ראיות נסיבתיות, המובילות לכלל מסקנה עובדתית אחת. מנגד, קשה לאין ערוך להוכיח את היסוד הנפשי, כי הרי לשם כך יש לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות לבו.
לשם כך נקבע בפסיקה[11] כי את היסוד הנפשי ניתן להסיק ממכלול הראיות, מהתנהגותו של הנאשם, מהמשתמע והנלמד ממעשיו ועוד כיוצא באלה דברים.
כמו"כ, אפשר להסיק את היסוד הנפשי מהדברים שהנאשם משמיע במודע או שלא במודע, בגלוי או בסתר. כאשר באים לבחון, בתום גיבוש הראיות, האם הוכח היסוד הנפשי, נותן השופט את דעתו למכלול הראיות ומסיק את המסקנות המתבקשות על-פי הגיון הדברים, הפרשנות הנאותה של ההתרחשויות, מידת האמון שניתן לייחס לעד זה או אחר או לראיה פלונית, והכול על-פי מיטב שפיטתו של השופט המנוסה, הרואה את העדים, הסוקר את הראיות, המתרשם מהפרשה כפי שהיא נחשפת נגד עיניו והמשתמש בהגיונו הבריא ובניסיונו השיפוטי כדי לבור את המוץ מן הבר ולהגיע לחקר האמת[12].
סיכום
העולה מהאמור, כי ההקפדה היתרה שבעבירת השוחד לה מייחס המחוקק נובעת משום הטעם המרכזי, שמקבל השוחד רואה עצמו שבוי בידי הנותן ומחויב כלפיו, עד שהוא מגיע לכלל זהות אינטרסים עמו ומאבד את אי התלות והענייניות בשיקוליו.
כדי שתתגבש עבירת השוחד, על התביעה להוכיח ארבעה רכיבים עיקריים: א. עובד ציבור. ב. קבלת השוחד. ג. בעד פעולה, או טובה כלשהיא. ד. הפעולה או הטובה קשורה בתפקיד שממלא עובד הציבור. יחד עם זאת, ראוי להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, לשם ייצוג וייעוץ הולם.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] ראו למשל: ע"פ 20/53 ניימן נ' היועץ המשפטי, פ"ד ט 845 (1955); ע"פ 389/72 זוקאים נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 487 (1973); ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (24.6.2009)
[2] ראו למשל: ע"פ 449/11 חג'ג' נ' מדינת ישראל (19.5.2011) (להלן: עניין חג'ג')
[3] סעיף 290(ב) לחוק העונשין
[5] סעיף 293, המפרט, בלי לגבש רשימה סגורה, את דרכי השוחד האפשריות באומרו: "אין נפקא מינה בשוחד" וגו'
[6] ראו: חוק העונשין (תיקון מס' 103), התש"ע-2010, ס"ח 2225
[7] ראו: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 108) (החמרת הענישה בעבירות שוחד), התש"ע-2009, ה"ח 465
[8] ע"פ 205/84, 209ג' צדיק ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד מ(3) 85.
[9] ע"פ 583/77 מדינת ישראל נ' אבני וערעור שכנגד, פ"ד לב(1) 472.
[10] ע"פ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 824.
[11] עפ 355/88 רפאל לוי נ' מדינת ישראל , מג (3) 221.
[12] ראה לעניין זה ע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650. וע"פ 205/84, 209ג' צדיק ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד מ(3) 85.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
