_____________

 

_____________

 
ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית 600 ש"ח
לרכישה לחץ כאן
_____________
 
 
מאמרים / סוגיות בודדות מתוך ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית - 80 ש"ח למאמר
לרכישה לחץ כאן
 
_____________
 

  

מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766    פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail:  viph120@gmail.com 
                                                
דף הבית >> פלילי >> עבירות השוחד >> עבירת נתינת השוחד
 
עבירת נתינת השוחד
מבוא
המחוקק מתייחס בחומרה רבה לעבירות השוחד, בדומה לחומרה שהתייחסו כבר קדמונינו כאשר גינו במלוא החריפות כל התנהגות פסולה מצד נושא משרה הנכשל בלקיחת שלמונים. כידוע נאמר על כך, כי "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"[1] ו"שוחד לא תקח, כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים"[2].

המחוקק הקפיד הקפדה יתרה בעבירת השוחד, שכן עמד על המשמעות המזיקה, מבחינה ציבורית, מוסרית וערכית, שבקבלת שוחד על-ידי בעל סמכות מידי הנותן, הנזקק, או העשוי להיזקק לשירותיו.

במאמר זה נעמוד על יסודה של עבירת השוחד מצד הנותן, נפרט את רכיביה של העבירה הן ביסוד העובדתי והן ביסוד הנפשי.

המסגרת הנורמטיבית
ההתייחסות הקפדנית לעבירת השוחד והמגמה למגר את העבירה הזו מקרב חברתנו, מוצאים את ביטויים בחוק בכמה מאפיינים:
         א.         העונש המירבי הכבד אשר קצב המחוקק לעבירה זו, בין אם מדובר בנותן שוחד ובין אם מדובר בלוקח שוחד.
         ב.         הפריסה הרחבה של החוק על עובדי ציבור במגזר רחב מאוד. ברשתו של מונח זה נתפסים לא רק עובדי מדינה אלא עובדי מוסדות ציבור לרוב, לרבות תאגידים המספקים שירות לציבור[3], ולרבות אנשים אשר במתן השוחד מבקשים להשפיע על קיומם, מהלכם או תוצאותיהם של תחרות ספורט או של תחרות אחרת, שיש לציבור עניין בקיומן או בתוצאותיהן[4].
          ג.          גמישות רבה וראייה מרחיבה מאוד בהתייחסות למעשים, אשר ייראו בעיני המחוקק כמעשי שוחד, לאמור - פרשנות רחבה מאוד של דרכי השוחד[5].
         ד.         לא רק נותן השוחד ומקבלו חוטאים בעבירת השוחד, אלא גם מי שתיווך למעשה כזה במובן הרחב שהוגדר בסעיף 295 לחוק.
         ה.         מתוך חריגה בולטת מהכללים הבסיסיים של דיני הראיות נאמר בסעיף 296, כי במשפט על עבירה לפי סימן זה "רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה".

סעיף 291 מגדיר משמעותה של נתינת השוחד, לאמור:
291. נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א).
הווה אומר, כדי שתתקיים עבירת מתן שוחד צריכים להתקיים היסודות שבסעיף 290, מעיון בסעיף 290 עולה, כי כדי שתתגבש עבירת השוחד, על התביעה להוכיח ארבעה רכיבים עיקריים:
א.      מדובר בעובד ציבור, וכבר ציינו לעיל כי עובד ציבור מובנו כיום רחב מאוד;
ב.      הלוקח שוחד, לאמור, יש להוכיח, כי אותו עובד ציבור קיבל מתת כלשהי, שניתן להתייחס אליה כאל שוחד, במובנו של מושג זה בסעיף 293לחוק;
ג.        לקיחת השוחד צריכה להיות בעד פעולה, דהיינו: נטילת המתת צריכה להיות בכוונה לעשות לטובת מאן דהוא פעולה, אשר זה מעוניין בה ובתוצאותיה;
ד.      אותה פעולה צריכה להיות קשורה בתפקיד שממלא עובד הציבור.

במידה והתקיימו כל הרכיבים - בוצעה העבירה, והמסקנה היא הרשעה. אולם, אם נעדר רכיב מבין הרכיבים הללו בחומר הראיות - המסקנה היא זיכוי.

היסוד הנפשי בעבירת השוחד
בעבירות השוחד, כבעבירות בדרך כלל, לצד היסוד העובדתי נדרש גם קיומו של היסוד הנפשי. הכוונה המתלווה למעשה והמלמדת על הרצון לגמול לנותן טובת ההנאה במסגרת פעילותו של עובד הציבור. הווה אומר, כי עבירת השוחד תתגבש ותתקיים, אם נתכוון מבקש טובת ההנאה לגמול לנותנה בפעולה שהוא מבצע במסגרת תפקידו כעובד ציבור. הכוונה הזאת, כשהיא מלווה את המעשה הפיסי, היא אשר מטביעה על המעשה את חותם העבירה[6].

אין די בכך שעובד הציבור יקבל סתם כך דבר. צריך שהלקיחה תהיה מתוך כוונה להיטיב עם הנותן. הכוונה הזו, המלווה את המעשה, היא המצביעה על האופי הפסול והנפסד שבמעשה קבלת השוחד[7]. כאשר נדרשת התביעה להוכיח את הכוונה, מתבקשת היא להצביע על כך, שעובד הציבור ידע, שטובת ההנאה שהוא מקבל מכוונת לפעולה הקשורה בתפקידו[8].

כידוע הוא, שאת היסוד הפיסי ניתן להוכיח בהצבעה על עובדות הגלויות לעין, שניתן לעמוד עליהן באופן ישיר או על-פי מסכת של ראיות נסיבתיות, המובילות לכלל מסקנה עובדתית אחת. מנגד, קשה לאין ערוך להוכיח את היסוד הנפשי, כי הרי לשם כך יש לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות לבו.

לשם כך נקבע בפסיקה[9] כי את היסוד הנפשי ניתן להסיק ממכלול הראיות, מהתנהגותו של הנאשם, מהמשתמע והנלמד ממעשיו ועוד כיוצא באלה דברים.

כמו"כ, אפשר להסיק את היסוד הנפשי מהדברים שהנאשם משמיע במודע או שלא במודע, בגלוי או בסתר. כאשר באים לבחון, בתום גיבוש הראיות, האם הוכח היסוד הנפשי, נותן השופט את דעתו למכלול הראיות ומסיק את המסקנות המתבקשות על-פי הגיון הדברים, הפרשנות הנאותה של ההתרחשויות, מידת האמון שניתן לייחס לעד זה או אחר או לראיה פלונית, והכול על-פי מיטב שפיטתו של השופט המנוסה, הרואה את העדים, הסוקר את הראיות, המתרשם מהפרשה כפי שהיא נחשפת נגד עיניו והמשתמש בהגיונו הבריא ובניסיונו השיפוטי כדי לבור את המוץ מן הבר ולהגיע לחקר האמת[10].

סיכום
העולה מהאמור, כי ההקפדה היתרה שבעבירת השוחד  לה מייחס המחוקק נובעת משום הטעם המרכזי, שמקבל השוחד רואה עצמו שבוי בידי הנותן ומחויב כלפיו, עד שהוא מגיע לכלל זהות אינטרסים עמו ומאבד את אי התלות והענייניות בשיקוליו.

כדי שתתגבש עבירת השוחד, על התביעה להוכיח ארבעה רכיבים עיקריים: א. עובד ציבור. ב. קבלת השוחד. ג. בעד פעולה, או טובה כלשהיא. ד. הפעולה או הטובה קשורה בתפקיד שממלא עובד הציבור. יחד עם זאת, ראוי  להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, לשם ייצוג וייעוץ הולם.
 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי

[1] דברים טז, יט[א]
[2] שמות כג, ח[ב]
[3] סעיף 290(ב) לחוק העונשין
[4] סעיף 292לחוק
[5] סעיף 293, המפרט, בלי לגבש רשימה סגורה, את דרכי השוחד האפשריות באומרו: "אין נפקא מינה בשוחד" וגו'
[6] ע"פ 205/84, 209ג' צדיק ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד מ(3) 85.
[7] ע"פ 583/77 מדינת ישראל נ' אבני וערעור שכנגד, פ"ד לב(1) 472.
[8] ע"פ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 824.
[9] עפ 355/88 רפאל לוי נ' מדינת ישראל , מג (3) 221.
[10] ראה לעניין זה ע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650. וע"פ 205/84, 209ג' צדיק ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד מ(3) 85.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים