מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> ערעור וביטול פס"ד >> משפט חוזר באזרחי |
האם אפשר לבקש משפט חוזר באזרחי
מבוא
ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר" שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים[1]. לאורך כל שנות כינונה של מערכת החוק והמשפט במדינת ישראל ניתן היה לבקש משפט חוזר רק בעניינים פליליים, וזאת על פי החוק.
אפשרות עריכתו של משפט חוזר בפלילי מעוגנת בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. ביסוד סעיף זה ניצבות שתי תכליות – מחד, גילוי האמת והבטחת מנגנון המאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, ומאידך, עקרון סופיות הדיון, שחשיבותו נעוצה ביעילות המערכת השיפוטית ובוודאות המשפטית שהוא מקנה לבעלי הדין שכבר זכו ליומם בבית המשפט ומיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם[2].
לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי, במאמר זה נברר ונלבן האם אפשר לבקש מבית משפט לערוך משפט חוזר באזרחי, קרי לאחר שפסק הדין הפך לחלוט ולא ניתן עוד להגיש עליו ערעור, האם ניתן לפעול בדרך אחרת של משפט חוזר? ואם כן מהם התנאים?
בעניין ערעור על עובדות, ראו מאמרנו: ערעור על עובדות. בעניין ביטול פסק דין שניתן בהסכמה, ראו מאמרנו: ביטול הסכם ממון או הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין. בעניין עריכת דיון נוסף, ראו מאמרנו: התנאים לדיון נוסף.
מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן
המסגרת הנורמטיבית
ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר" שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים[3]. לאורך כל שנות כינונה של מערכת החוק והמשפט במדינת ישראל, לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי.
אך יש לציין כי הפסיקה לא הרפתה ידיה בעניין זה, וכבר בשנותיה המוקדמות של מדינת ישראל דנה ואף הכריעה בנושא של קיומו של "משפט חוזר במשפט האזרחי", אומנם המקרה הראשון שעלה על שולחנו של בית המשפט להכריע בו בעניין זה התרחש אך בראשית המאה העשרים ואחת, כחמישים שנה לאחר שבית משפט העליון דן בזאת לראשונה.
הפסיקה הישראלית באה בעקבות פסיקה אנגלית, אשר קבעה כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין[4]. הליך זה כונה לעתים "משפט חוזר" אזרחי[5].
קיומו של משפט חוזר באזרחי בגין תרמית
ההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של סמכות נילווית, הטבועה בערכאה השיפוטית, ונגזרת מסמכותו המקורית של בית המשפט מכח החוק, ומקנה לו, בנסיבות מיוחדות, כח שיפוט לחזור ולדון בענין שהכריע בו בעבר[6], ועל כן קמה לו הסמכות הטבועה שבסעיף 75 לחוק בתי המשפט[7], להלן החוק:
75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.
במסגרת הסמכות הטבועה הנתונה לבית משפט, בית משפט יכול להורות על קיום משפט חוזר באזרחי, כך למשל, סמכות השיפוט של בית משפט ובית הדין לבטל פסק דין שניתן על ידם, המבוססת על הסכם בין הצדדים שנפל פגם בכריתתו. פגם מהותי כזה עשוי להביא לביטולו של ההסכם, ומכאן גם לביטולו של הפסק המבוסס עליו, והערכאה המוסמכת לדון בביטולו היא אותה ערכאה שנתנה את הפסק[8].
ביטוי נוסף לסמכות הטבועה הנילווית לבית משפט כאמור, מתרחש בהתקיים שינוי מהותי בנסיבותיו של ענין, אשר ארע לאחר מתן פסק דין בהסכמה, ההופך את המשך קיומו לבלתי צודק[9]. ההכרה בסמכות נילווית זו נועדה להביא לאיזון ראוי בין סופיות פסק הדין מחד, לבין האינטרס שלא להותיר על כנו פסק דין שאכיפתו הפכה, עקב שינוי הנסיבות, לבלתי צודקת באורח קיצוני[10].
בית המשפט ישתמש בסמכותו הטבועה ויבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולי צדק עולים במשקלם על שיקולים העומדים ביסוד עקרון מעשה בית דין[11]. כמו כן , קבעה הפסיקה , כי עילת המשפט החוזר בעניינים אזרחיים קיימת רק כאשר בעל הדין אינו יכול למצות את זכויותיו במסגרת ההליכים הרגילים בכית המשפט[12].
בעניין פלונית[13] נקבע, כי תרמית כלפי בית המשפט יכולה להתגבר על עקרון סופיות הדיון ועל עקרון "מעשה בית דין". אך תרמית כלפי בעל הדין לא נחשבת כתרמית לעניין התקיימות העילה למשפט חוזר, בפרשת זו נולדה לאדם בת וזמן קצר לאחר מכן נפטרה אשתו. הוא התחתן מחדש ולימים נתגלע סכסוך בין הזוג לבין אחותה של המנוחה בסוגיות רכושיות ובשאלת הסדרי הראייה של אחות המנוחה עם הילדה.
בהמשך, הגישה האישה החדשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאימוץ הילדה, הגבר ואשתו החדשה, שעמדו לצאת לשנת שבתון בארה"ב, הגישו בקשה למחיקת בקשת האימוץ. בהיותם בשנת השבתון, פנו לבית המשפט באילינוי, תוך שהם מצהירים כי לא ניתנו החלטות שיפוטיות המשפיעות על הליך האימוץ , ובית המשפט בארה"ב הורה על אימוצה של הקטינה על ידי האישה החדשה.
בהגיעם לישראל, נרשמה האישה החדשה כאמה של הקטינה במרשם האוכלוסין, בהסתמך על הפסק הזר. אחותה של המנוחה הגישה המרצת פתיחה לעניין זה ונקבע בבית המשפט המחוזי כי פסק הדין של בית המשפט הזר הושג במרמה ועל כן אינו אכיף ואינו מחייב בישראל. הגבר ואשתו החדשה ערערו לבית המשפט העליון על החלטה זו, והנשיא ברק שדן בפרשה זו פסק, אם צד רימה את רעהו תהא טענת המרמה מושתקת, בעוד אם המרמה היא כלפי בית המשפט לא תתקבל טענת "מעשה בית דין", כי מעשה בית דין הוא בין הצדדים ולא בין צד לבין בית המשפט.
בתי המשפט בישראל עשויים, אם כן, לבטל פסק דין שניתן עקב תרמית כלפי בית משפט בישראל גם אם הפך לסופי. אולם , על פי פסק הדין דנן , סמכות הביטול לא הוגבלה לפסקי דין ישראליים : עילת התרמית כלפי בית המשפט הוכרה כעילת יסוד למניעת ההכרה בפסקי דין שניתנו גם בבתי משפט שמחוץ לישראל .
נמצינו למדים עד כה, כי ניתן לבטל פסק דין סופי שאין עוד אפשרות לערער עליו וזאת במקרה של תרמית, היינו במקרה שנתגלו עובדות חדשות המורות על כך שהפסק דין ניתן בדרכי רמאות ושקרים.
קיומו של משפט חוזר באזרחי בגין ראיות חדשות
האם ניתן לקיים משפט חוזר באזרחי בגין עילת ראיות חדשות? עד שנת 2003 הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה, אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות[14]. הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין[15].
בית המשפט העליון בשנת 2003 בע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ[16], בפסק דין תקדימי הורה לקיים משפט חוזר באזרחי בתיק אשר התגלו בו ראיות חדשות. זוהי הפעם הראשונה שבית משפט פוסק לקיים משפט חוזר בעקבות גילוי ראיות חדשות.
למרות שהחוק איננו מתייחס להליך אזרחי הייתה קיימת אפשרות לקיים משפט חוזר אזרחי על בסיס טענה כי פסק הדין שניתן הושג במירמה כאמור לעיל. עתה בעקבות פסק דין בית המשפט העליון נקבעה הלכה לפיה ניתן לבטל פסק דין שניתן ולקיים משפט חוזר לאחר שבית המשפט ישתכנע כי קיימות ראיות חדשות העשויות לשנות את הפסיקה.
המקרה שבפסק הדין הינו, ככל הנראה, המקרה הראשון שבו מתעוררת, באופן מעשי וממשי, שאלת ביטולו של פסק-דין חלוט שלא על יסוד טענת מירמה אלא על יסוד גילוין של ראיות חדשות, מדובר בדיון משפטי המתייחס לתביעה שהגיש המנוח סלים עזרא שעיה שבו התבקשו קבוצה של נתבעים ובכלל זה קופת חולים כללית להשיב לו מניות אשר על פי הנטען נגזלו ממנו שלא כדין.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון בשנת 1992. בית המשפט העליון ברוב דעות השופטים מצא וקדמי החליט לקבל את הערעור לאחר שהתברר שפרט חשוב אשר אמור היה להימצא במשרדי האפוטרופוס הכללי לא נמצא.
השופטת דורנר בדעת מיעוט סברה כי יש לדחות את הערעור בשל שיהוי בהגשת התביעה. פסק הדין בעליון התקבל בשנת 2000. לאחר מתן פסק הדין בינואר 2002 הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם האפוטרופוס שבה נאמר כי במסגרת הפרויקט למחשוב הארכיון של האפוטרופוס לנכסי נפקדים נמצא תיק נוסף המתייחס לנושא ואשר בו אינפורמציה רלוונטית לדיון המשפטי.
כתוצאה מכך הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שהוגש בעליון. הדיון בנושא הועבר לשני השופטים המקוריים שדנו בנושא אליהו מצא ודליה דורנר ואת השופט קדמי שיצא לגמלאות החליף אהרון ברק.
בפסק הדין שנכתב על ידי מצא נקבע כי לאור גילוי הראיות החדשות שיש בהם כדי להשפיע על פסק הדין ולמרות העובדה שאין בחוק הסדר לקיומו של משפט חוזר בעניינים אזרחיים הרי שניתן כיום להסתמך על טענה למשפט חוזר בהתבסס על עילה של תרמית. עם זאת במקרה זה ניתן להרחיב את העילות ולקבוע כי ניתן לקיים משפט חוזר גם בעקבות גילוי ראיות חדשות[17].
יש להדגיש, כי פסק דין בעניין סלים אינו החלוץ בקביעת ההלכה כי ניתן לקיים משפט חוזר באזרחי אם נתגלו ראיות חדשות, וכי הלכה זו נקבעה זה מכבר במספר רב של פסקי דין[18], אולם פסק הדין בעניין סלים הוא הראשון שהובאה לפניו שאלה זו, והוא החלוץ שפסק לפיה, ולכך נקרא פסק דין תקדימי.
עם זאת ניתן לראות בשלל רב של פסקי דין בשנים שקדמו לפסק דין בעניין סלים את ההלכה כי "ניתן לקיים משפט חוזר באזרחי בגין ראיות חדשות", כך למשל נפסק בדנ"א 79/01 עין-גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ.[19].
ניתן לומר, כי הפסק דין הראשון שניתן במדינת ישראל שעסק בעניין זה הינו פס"ד ע"א 238/58 ירמיצקי נ' מעייני[20] (להלן: "עניין ירמיצקי"), שניתן עוד בשנת 1959, וכי הוא הפס"ד החלוץ שייבא מהמשפט האנגלי את הלכת "משפט חוזר באזרחי כשנתגלו ראיות חדשות".
נמצינו למדים כי ההלכה הייתה קיימת עוד בשנת 1959 עת ניתן פסק דין בעניין ירמיצקי ולאחר מכן התחדדה בשנת 2001 בעניין עין גב, אלא שבית המשפט לא נזקק לענות לה במסגרת שאלה שהובאה לפניו וזאת עד לשנת 2003 בפסק דין בעניין סלים.
קיומו של משפט חוזר לביטול פסק-דין המיוסד על הסכם
השאלה האם ניתן לבטל פסק דין המיוסד על הסכם? כך לדוגמא: הסכם גירושין שכרתו אישה ואיש, הסכם שבית הדין הרבני העניק לו תוקף של פסק-דין. והנה, פסק-דין המעניק תוקף להסכם שעשו בעלי דין הינו בבחינת יצור כלאיים: ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם, האם ניתן בכגון דא לבטל את הפסק דין במסגרת משפט חוזר?
נפסק בבג"ץ (י-ם) 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים[21], כי המבקש לבטל פסק-דין המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם - פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על-פי משפט החוזים - כגון תרמית, טעות, הטעיה, כפייה וכיוצא באלה. תקיפת פסק הדין תבוא על דרך תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין הראשון.
העולה מן האמור, כי ניתן לבטל פסק דין הנותן תוקף להסכם גירושין או לאישור צוואה במסגרת משפט חוזר וזאת בטענות של פגם שנפל בהסכם הגירושין או בצוואה.
קיומו של משפט חוזר על פסק דין שניתן בהסכמה
בצד עילות התקיפה האמורות לעיל החלה תופסת מקום כבוד בהלכה עילה נוספת לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה. העילה היא: שינוי מהותי בנסיבות שאירע לאחר מתן פסק הדין, שינוי ההופך את המשך קיומו של פסק הדין לבלתי צודק[22].
המסגרת הפרוצדוראלית
הדרך הדיונית: הדרך הדיונית שהותוותה בפסיקה לביטול פסק-דין מחמת מירמה, יאה גם למקרה שבו נסמכת בקשת הביטול על גילוין של ראיות חדשות[23].
הכותרת: מהי המתכונת הדיונית שבמסגרתה ניתן לעתור לביטולו של פסק-דין סופי בעניין אזרחי? בהתייחסו לשאלה זו במסגרת ערעור שעניינו היה בביטול פסק-דין סופי על יסוד הקביעה כי פסק-הדין הושג במירמה, קבע השופט אור[24], כי הכותרת למשפט חוזר צריכה להיות "בקשה לביטול פסק דין".
עוד יש לציין כי הדרך הדיונית הנכונה להגיש את הבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר. כן ראוי להוסיף כי מאחר שהדיון בבקשת הביטול כרוך, מעצם טבעו, בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי, הרי שככלל יש להגישה כתובענה בסדר דין רגיל[25].
הלכה זו יש ליישם לא רק במקרים בהם מתבקש ביטולו של פסק דין חלוט על יסוד טענת תרמית כלפי בית המשפט, אלא גם במקרים בהם מתבקש הביטול על יסוד גילוין של ראיות חדשות[26].
הטעות של עורכי דין רבים במקרה זה היא שהם מגישים ערעור על פסק דין לאחר שנים רבות בטענה שהתגלו ראיות חדשות. מה שעל עוה"ד לעשות הוא להגיש תובענה – בקשה לביטול פסק דין ולא להגיש ערעור. יש לזכור שמונחים כמו סופיות הדיון, התיישנות ומעשה בית דין הם מחסומים פרוצדורליים ולא מהותיים, ולכן ניתן לעבור דרכם במקרה זה. משפט חוזר אזרחי מתגבר על מעשה בית דין.
הערכאה המתאימה: בשאלה לאיזו ערכאה יש להגיש בקשה לביטול פסק-דין סופי בעניין אזרחי? קיימת מחלוקת בפסיקה בין המשנה לנשיא ש' לוין (בדימוס) בפרשת חוף גיא[27], לבין השופט לנדוי בפרשת ירמיצקי[28], לאיזו ערכאה יש להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין – משפט חוזר, לפי השופט לנדוי יש להגישה לאותה ערכאה שנתנה את הפסק דין אולם לדעתו של השופט ש' לוין יש להגישה לערכאה שמעל.
סוף דבר
סמכותו של בית המשפט בישראל לקיים משפט חוזר בעניין אזרחי הוכרה כבר לפני יותר מ-50 שנה על יסוד המשפט האנגלי, והיא נשענת על העיקרון שמצא ביטויו בפתגם הלטיני Fraus Omnia Corrumpit . עיקרון זה התקבל בשיטות משפט רבות ולפיו "המרמה מבטלת את הכול". עיקרון זה תופס על אף קיומו של עיקרון נוגד הגלום במעשה בית דין[29] .
הנה כי כן, רשימת העילות לביטול פסק דין אינה סגורה, אך העילות המוכרות הן, כאמור לעיל, אלה של התרמית כלפי בית המשפט והתגלותן של ראיות חדשות.
כאמור, הדין ב"משפט חוזר אזרחי" הוא, שניתן לחזור ולדון בעניין פלוני מחדש בערכאה הדיונית חרף העובדה שפסק הדין חלוט ואפילו נתיישן. בסדרת פסקי דין של בתי המשפט נקבע, כי פסקי דין שהושגו תוך מרמה כלפי בית המשפט ניתנים לביטול, ולאחר מכן ניתן לדון בהם מחדש מלכתחילה. אותו דין חל גם על פסקי דין שניתנו ולימים נתגלו ראיות שאילו עמדו לפני הערכאה הדיונית בזמן הרלוונטי היו משנות לחלוטין את התוצאה המשפטית .
יש להדגיש, כי מדובר במקרים מעטים, חריגים, המצויים בניגוד לעקרון סופיות הדיון. כאמור, המתכונת הדיונית לתקיפת פסק דין, היא הגשת בקשה לביטול פסק דין לפני בית המשפט שנתן אותו פסק דין, אם כי בנושא זה חלוקים הדעות בבית משפט העליון. אך, אל לנו להכניס את ראשנו בין קרני ראמים לצורך הכרעה בנושא זה.
עוד יש לציין, כי הכותרת למשפט חוזר צריכה להיות "בקשה לביטול פסק דין". כמו"כ הדרך הדיונית הנכונה להגיש את הבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר. כן ראוי להוסיף כי מאחר שהדיון בבקשת הביטול כרוך, מעצם טבעו, בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי, הרי שככלל יש להגישה כתובענה בסדר דין רגיל[30].
הטעות של עורכי דין רבים במקרה זה היא שהם מגישים ערעור על פסק דין לאחר שנים רבות בטענה שהתגלו ראיות חדשות. מה שעל עוה"ד לעשות הוא להגיש תובענה – בקשה לביטול פסק דין ולא להגיש ערעור. יש לזכור שמונחים כמו סופיות הדיון, התיישנות ומעשה בית דין הם מחסומים פרוצדוראליים ולא מהותיים, ולכן ניתן לעבור דרכם במקרה זה. משפט חוזר אזרחי מתגבר על מעשה בית דין.
לסיום, נטעים את דברינו מחד, בהלל ושבח לבית משפט העליון שמצא לנכון להסדיר את הנושא של "משפט חוזר באזרחי" ולעגנו במספר פסיקות, ומאידך, בביקורת כלפי המחוקק שעדיין לא מצא זמן להסדיר את נושא "משפט חוזר באזרחי" בחקיקה כדבעי.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] ראו: סעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
[2] מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999) (להלן: "עניין כוזלי").
[3] ראו: סעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
[4] ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) (להלן: "ש' לוין"), עמ' 213; נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) (להלן: "נ' זלצמן"), בעמ' 610-598, 636-625.
[5] ראו למשל: ש' לוין לעיל ה"ש 2, בעמ' 213; רע"א 1486/91 סופיוב נ' סופיוב (לא פורסם) (להלן: "עניין סופיוב"); דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (פורסם בנבו, 1997) (להלן: "פרשת חוף גיא"); דנ"א 79/01 עין-גב – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ (פורסם בנבו, 2001) (להלן: "פרשת עין-גב").
[6] בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, סא (1) 259 (2006) (להלן: "פרשת סימה אמיר").
[7] סעיף 75 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.
[8] בג"צ 124/59 גלאובהרדט נ' בית הדין האיזורי חיפה, פד"י י"ג 1490 (1959) (להלן: "עניין גלאובהרדט"); ע"א 151/87 ארצ'י, חברה להשקעות נ' רחמני, פד"י מג(3) 489, 498-500 (1989).
[9] בג"ץ (י-ם) 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מח (4) (1994) (להלן: "פרשת סימה לוי"), לעיל ה"ש 13, עמ' 605-6; ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, לח (1) 767 (1984) (להלן: "עניין קם"); ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729, 732 (1985) (להלן: "עניין לבנת") ; ע"א 219/87 רחמני נ' שמש הדר, חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', פ"ד מג(3) 489, 498-500 (1987).
[10] פרשת סימה לוי, שם, בעמ' 607; ע"א 420/54 אריאל נ' ליבוביץ, פ"ד ט 1337 (1955); רע"א 2919/01 דניאל אושרוביץ נ' יעל ליפה (פריד), פד"י נה(5) 592 (2001); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה) 550.
[11] פרשת עין גב, לעיל ה"ש 3.
[12] בר"ע 58/89 משה"ב משכנות פאר בע"מ נ' מקור הנפקות, פ"ד מג 414 (1) (1989), פס' 4 לפסק דינו של השופט שלמה לוין.
[13] עניין פלונית, לעיל ה"ש 18 בפס' 15 ואילך לפסק דינו של הנשיא ברק . נאמר שם כי על בית המשפט למנוע מבעל דין לאכול את פירותיו של פסק דין אשר הושג בתרמית. בפסק הדין צוטט השופט זוסמן ואוזכרו, בין היתר את פסקי הדין הבאים : רע "א 261 /97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' שאול, חק-על 1 (98) 183 (1998) ; עניין חוף גיא, לעיל ה"ש 3 ; המ' 445/80 אברהם נ' יוחאי, פ"ד לה (505) 1 , (1980); ע"א 572/74 רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד כט 73, 57 (1975).
[14] פרשת עין גב, לעיל ה"ש 3, בפיסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם.
[15] ע"א 238/58 ירמיצקי נ' מעייני, פ"ד יג 1497, (1959) בעמ' 1502-1501 (להלן: "עניין ירמיצקי"); ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449, (1959) (להלן: "עניין אינגסטר") בעמ' 458; רע"א 109/94 ברנוביץ נ' ברנוביץ (פורסם בנבו, 1994) (להלן: "עניין ברנוביץ"), וכן נ' זלצמן, לעיל ה"ש 2, בעמ' 633-629.
[16] בע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, נז (3) (2003) (להלן: "עניין סלים").
[18] ראו: עניין אינגסטר, לעיל ה"ש 32, בעמ' 458; עניין ירמיצקי, לעיל ה"ש 32, בעמ' 1502-1501; עניין ברנוביץ, לעיל ה"ש 32; עניין אע'בריה, לעיל ה"ש 24, בעמ' 648-644; ע"א 246/81 גוטהלף נ' גוטהלף, פ"ד לו(4) 673 (1982); ש' לוין, לעיל ה"ש 2, עמ' 214-212; נ' זלצמן, לעיל ה"ש 2, 610-598, 636-625.
[19] פרשת עין גב, לעיל ה"ש 3.
[20] עניין ירמיצקי, לעיל ה"ש 32.
[21] פרשת סימה לוי, לעיל ה"ש 16.
[22] עניין קם, לעיל ה"ש 16, בעמ' 771.
[23] עניין סלים, לעיל ה"ש 33.
[24] עניין אע'בריה, לעיל ה"ש 24, בעמ' 647.
[25] ראו את גלגוליה הכושלים של הבקשה ל"משפט חוזר" בפרשת עין גב, לעיל ה"ש 3.
[26] וכן בעילות נוספות לקיום "משפט חוזר אזרחי", אם וכאשר ייקבעו כאלה. ראו: ש' לוין, לעיל ה"ש 2; עוד ראו פרשת חסיין, לעיל ה"ש 26; עניין דגן, לעיל ה"ש 28; עוד ראו פרשת חוף גיא, לעיל ה"ש 3.
[28] עניין ירמיצקי, לעיל ה"ש 32.
[29] פרשת עין גב, לעיל ה"ש 3, בעמ' 625.
[30] ראו את גלגוליה הכושלים של הבקשה ל"משפט חוזר" בפרשת עין גב, לעיל ה"ש 3.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
