האם תביעה שנמחקה עוצרת את מרוץ ההתיישנות

מבוא

• האחת, האם תביעה שנמחקה שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות עוצרת את מרוץ ההתיישנות?
• השניה, האם תביעה שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ללא שהתובע שילם אגרה, והיא נמחקה בשל אי תשלום אגרה, האם היא עוצרת את מרוץ ההתיישנות?

המסגרת הנורמטיבית

האם תביעה שנמחקה עוצרת את מרוץ ההתיישנות?

השאלה הראשונה העומדת להכרעה האם תביעה שנמחקה עוצרת את מרוץ ההתיישנות? התשובה על כך נעוצה בסעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות נקבע כך:

15. הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.
16. נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 – לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב.

הוראה זו עוצרת את מרוץ ההתיישנות בשל נקיטת הליך קודם באותה עילה, אם אותו הליך הסתיים בנסיבות בהן מתאפשר חידוש ההליך (למשל – מחיקה) ולא נוצר מעשי בי – דין. הטעם לדבר נעוץ בכך שהתובע נקט הליך בתוך תקופת ההתיישנות.

"הרעיון העומד מאחורי הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו בלא שתיטען נגדו טענת התיישנות המתבססת, בין היתר, גם על תקופת ההתדיינות הקודמת אשר מסיבות שונות לא איפשרה לו למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות ולכן היא גם איננה מהווה מעשה בית הדין. הסדר זה מתקשר עם מתן משקל נכבד לזכות הפנייה לערכאות אשר הפכה זכות בעלת מימד חוקתי (..) ועם התודעה כי מירוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו אלא להפך – הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות ולכן מערכת כללי הדיון מאפשרת לו לשוב ולתבוע שנית באותה עילה.
בנסיבות אלה גם דיני ההתיישנות באים לקראת אותו מתדיין ונותנים לו הקלה בחישוב תקופת ההתיישנות כדי שתביעתו השנייה לא תיחסם מחמת התיישנות. הקלה זו מותנית בכך שהיא אינה עומדת בסתירה לעקרון מעשה בית דין, והיא תוחל רק מקום שהתובענה השנייה אינה חסומה לדיון מפאת מעשה בית דין".

לטעמי יש לפרש את סעיף 15 בצורה מצמצמת. סעיף 15 לחוק ההתיישנות נועד להתגבר על נסיבות בהן סיום ההליך הראשון נעשה מסיבות ענייניות ומוצדקות. לדעתי, ניתן לגרוס שאין הצדקה להכיר בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות בהן ההליך הראשון הינו טורדני גרידא או שהוא הוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי המשפט וכדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות. בנסיבות שכאלה ניתן לטעון כי התנהגות התובע משמיטה את הרציו העומד ביסוד סעיף 15 לחוק ההתיישנות וניתן להימנע מלהכיר בהארכת תקופת ההתיישנות. על פי גישתי זו, מחיקת הליך קודם בשל טעות או רשלנות בניהול ההליך שאינם מגיעים לכדי התנהגות בחוסר תום לב או שאינם טורדניים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינם מצדיקים סיוג או שלילת תחולת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

האם תביעה שנמחקה בשל אי תשלום אגרה עוצרת את מרוץ ההתיישנות?

הפגם של אי תשלום האגרה במועד איננו פגם היורד לשורש העניין. על כך ניתן ללמוד מרוחה של תקנה 2(ד) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח – 1987 המורה:
"חובת תשלום אגרה
(א)
....
(ד) נזקק בית המשפט להליך ונתן בו פסק דין או החלטה, ומתברר כי האגרה לא שולמה, לא יוצא ולא יינתן העתק או עותק מפסק הדין או מההחלטה, אלא אם כן שולמה האגרה במלואה.
...

כי אין להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות במקרה בו התקבלה תביעה לרישום ללא ששולמה אגרה, וחלף פרק זמן בין הגשת התביעה לבין מחיקתה הפורמאלית מחמת אי תשלום אגרה, מנימוקים שיפורטו להלן.
אכן, בעניין זוהיר טהה נאמר, בין היתר, כי "רשלנות גרידא בטיפול בהליך המביא למחיקתו מחמת חוסר מעש או מחיקה בשל אי תשלום אגרה שאין בהם כדי להצביע על חוסר תום לב בנקיטת ההליך – הם פגמים טכניים שאין בהם כדי להצדיק שלילת הזכות המהותית בשל פגמים פרוצדורליים". אולם, דברים אלה נאמרו באופן כללי, ללא התייחסות למקרה הקונקרטי של הגשת תביעה ללא תשלום אגרה ומחיקתה בטרם התנהל הליך כלשהו. נבהיר, כי בעניין זוהיר טהה התביעה הראשונה נמחקה בשל העובדה שהנתבעת לא אותרה, ולא בשל אי תשלום אגרה.
כללו של דבר: אנו סבורים, כי מהנימוקים שפורטו לעיל, כי אין להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות במקרה בו התקבלה תביעה לרישום ללא ששולמה אגרה, וחלף פרק זמן בין הגשת התביעה לבין מחיקתה הפורמאלית מחמת אי תשלום אגרה. כלומר, אין בהגשת תביעה כאמור ובפרק הזמן בו הייתה התביעה תלויה ועומדת כדי לעצור את מירוץ תקופת ההתיישנות.
....

סיכום