מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> כללי >> הכרת ידועים בציבור בפסיקה |
הכרת ידועים בציבור בפסיקה הישראלית
מבוא
בישראל ישנם שתי קבוצות של ידועים בציבור: א. ידועים בציבור אוניברסאליים - אנשים שחיים בארץ ללא נישואין, אבל הסיבה איננה קשורה לישראל, והם היו חיים כך גם אם היו חיים במדינה אחרת. ב. ידועים בציבור תוצרת הארץ - אנשים שבכל מקום אחר בעולם היו מתחתנים. הסיבה היחידה שהם לא מתחתנים היא או כי הם פסולי חיתון או שהם לא רוצים שהדת תתערב בחייהם. כלומר, קבוצה זו נחלקת לשתיים: א. פסולי חיתון ב. אידיאולוגיים.
החוק הישראלי נמנע מאד מהגדרת "ידועים בציבור" ומהסדרת מעמדם המשפטי בחקיקה בכלל ובקבלת זכויות בהשוואה לנשואים בפרט[1]. יחד עם זאת, הפסיקה הישראלית הובילה בקשת ענפה של פסיקות תקדימיות את הסדרת מעמדם בתחומים רבים. במאמר זה נציג את השתלשלות הפסיקה הישראלית לאורך השנים בהכרה והסדרת מעמדם של ידועים בציבור. בנושא הכרת ידועים בציבור בחקיקה, ראו מאמרנו: "הכרת ידועים בציבור בחקיקה הישראלית". עוד בנושא ידועים בציבור, ראו מאמרנו: "הגדרת ידועים בציבור".
יצירת המושג "ידועים בציבור" בפסיקה
א. עד שנות ה- 90
עד שנות ה-90 – כאשר החוק לא הכליל ידוע בציבור בתור הגדרת בן זוג הפסיקה לא התערבה ולא הכלילה אף היא (גם בנושאים כלכליים וגם בלא כלכליים). הפסיקה הייתה פסיבית ולא נתנה לידועים בציבור מעבר למה שבחוק. וזאת משני מישורים: א. הבחנה חזקה בין היבטים סמליים להיבטים כלכליים פרקטיים. ב. אי נכונות לתקן חסרים של המחוקק.
להלן מספר דוגמאות לפסיקה הפסיבית עד תחילת שנות ה-90:
-
מלחמת השמות (העוסק במישור ההצהרתי, של ההכרה מהמדינה): דוגמא לכך ניתן לראות בשנות השבעים בבג"ץ אייזיק נ' שר הפנים[2], שם דובר בבני זוג המתגוררים יחד, ונולדו להם שתי בנות. מטעמים עקרוניים נמנעו בני-הזוג מלבוא בברית הנישואין ואף אין הם מציגים עצמם בפני הציבור כזוג נשוי. לימים האישה הביעה את רצונה בפני משרד הפנים, על שינוי שמה לשי"ק, אלא שמשרד הפנים פסל את השם מן הטעם שהשם החדש עלול להטעות את הציבור וכן עלול לפגוע בתקנת הציבור.
בית-המשפט הגבוה לצדק פסק: שינוי שם משפחתה של ידועה בציבור לשם משפחתו של האיש שחי אתה כבעל ואשה עלול להטעות את הציבור לחשוב שהיא נשואה לו כדין, ופרט לסכנה של הטעיית הציבור טמונה בהכשרת שינוי השם גם סכנה של פגיעה בתקנת הציבור. ועל כן פסילת שינוי השם כאמור על-ידי שר הפנים הינה מוצדקת. פס"ד זה צעד בעקבות פסקי דין קודמים אשר נפסקו עוד בשנות השישים בבג"ץ טובה שטנד נ' שר הפנים[3] ובבג"ץ עליזה זמולון נ' שר הפנים [4].
-
בפיצויי תאונות דרכים (העוסק במישור הפיננסי, ללא קשר למישור ההצהרתי): דוגמה בפס"ד אוחיון נ' הסנה[5] – הייתה תביעת ידועה בציבור של נפטר הטוענת שבחוק הפיצויים ניתן לפרש את המושג "בן זוג" ככולל ידוע בציבור. ביהמ"ש אומר שיש חוקים שכוללים "ידוע בציבור", ואם המחוקק היה רוצה לעשות כן, היה מוסיף את הידוע בציבור גם לחוק הפיצויים.
-
בחוק פנסיה לעובדי ציבור רגילים ולאח"מים: בחוק פנסיה לעובדי ציבור רגילים ולאח"מים[6] – נכלל באח"מים המושג "בן זוג", ובפס"ד לוי[7] המדינה החליטה להגדיר את הביטוי "שאיר" בהחלטת גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון[8], ככולל, בין היתר, את "בן זוגו של הנפטר", אך בלי לכלול בו "ידועים בציבור כבני זוג". בשל החלטה זו תבעה העותרת, שהייתה הידועה בציבור של שופט שנפטר, לגמלאות. לטענתה, היא מופלית לרעה בהשוואה לידועה בציבור של עובד מדינה אחר, שזוכה לגמלאות ע"פ החוק[9], בית המשפט הגבוה לצדק דחה את עתירתה.
בפסקי דין אלו הפסיקה מצביעה על המגמה שאפפה את מערכת המשפט בשנות השישים והשבעים, בשתי מישורים[10], ראשית, לבימ"ש אין סמכות או אינו רוצה להתערב ולחוקק מקום שהמחוקק לא אמר דברו. שנית, לבימ"ש הייתה הרוח שאפפה את שנות השבעים כי אין להכיר במסגרת משפחתית אחרת מלבד המסגרת המסורתית, היינו בני זוג הנשואים כדת וכדין ברבנות.
ב. לאחר שנות ה- 90
אחד מפסקי הדין החלוצים בנושא הוא בג"ץ דנילוביץ[11] שם הכירו בבני זוג מאותו המין כידועים בציבור. החל מפס"ד זה ביהמ"ש העליון מתערב באופן אקטיבי יותר בדיני הידועים בציבור, אומנם פס"ד זה עסק בידועים בציבור בני אותו המין אך אפשר לומר כי הוא פתח פתח לשאר הזוגות גם לאלו שאינם מבני אותו המין, כיוון שאז הבינו כי כשם שיש להתחשב בבני זוג מבני אותו המין שאינם יכולים להינשא בשל סיבות פוליטיות כאלו ואחרות, כגון שהממשלה לא מצליחה לגייס רוב בכנסת לאפשר לבני אותו המין להינשא, כך יש להתחשב בבני זוג שאינם מבני אותו המין שאינם יכולים להינשא בשל סיבות דתיות כדוגמת כהן וגרושה, ומשם הדרך הייתה פתוחה להחיל זכויות אלו גם על ידועים בציבור אוניברסאליים היינו שאינם רוצים להינשא כדת משה וישראל מסיבות מצפוניות וכדו', אומנם עדיין ישנו הבדל כלשהו בהסתכלות עליהם במערכת המשפט כפי שנראה בהמשך.
אחת מהסיבות הנראות לעניות דעתי כי חל מפנה במערכת המשפט בישראל בהסתכלות על "ידועים בציבור" וההכרה בהם, היא טמונה בחוקי היסוד שנחקקו בראשית שנות ה- 90 כאשר הבולט שבהם היה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[12], כאשר לדברי כב' השופט בדימוס אהרון ברק[13] כל שאר הזכויות (שלא הצליחו להעבירם בכנסת, מסיבות פוליטיות), כדוגמת חופש דת והחופש מדת, הזכות לחיי משפחה, הינם נגזרת של כבוד האדם וחירותו, ומשום כך כל חוק שחוקק לפני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עלינו לפרשו ברוח חוקי היסוד, היינו להחיל זכויות גם על כאלו הידועים בציבור, שאינם יכולים או שאינם רוצים להינשא ברבנות.
הסיבה לכך פשוטה, כיוון שאלו שאינם יכולים להינשא ברבנות כגון כהן וגרושה, טוענים כי העובדה שהמדינה לא מאפשרת להם להינשא הינה פוגעת בזכות לחיי משפחה. כמו"כ אלו שאינם רוצים להינשא ברבנות מסיבות מצפוניות, שאינם מכירים ואינם מאמינים בדת, טוענים כי העובדה שהמדינה אינה מאפשרת להם להינשא פוגעת בזכות חופש מהדת. בשל כך חושב אני כי זאת הסיבה המרכזית שבתי המשפט בישראל התחילו לגלות פתיחות הכרה והבנה כלפי אותם זוגות הנחשבים "ידועים בציבור".
יחד עם זאת, מאחר ומערכת המשפט לא רצתה להעיר את הדוב משנתו (המתנגדים להכרה לסוגיהם), היא מצאה נוסחה המאפשרת להם לתת מחד זכויות ל"ידועים בציבור" ומאידך לשמור על החוק כאילו לא נפגע. בכך שבימ"ש קבע (לפחות בפסיקותיו הראשונות) כי יש להבחין בין מעמד ערכי / סמלי לבין זכויות כלכליות בפועל, ובשל כך יצר לעצמו פרצה שבה יוכל להעניק את הזכויות המגיעות מכוח כבוד האדם וחירותו היינו הזכות לחיי משפחה והחופש מהדת מבלי לעורר ריב ומדנים[14].
להלן מספר דוגמאות לפסיקה האקטיבית החל מתחילת שנות ה – 90:
-
מלחמת השמות (העוסק במישור ההצהרתי, של ההכרה מהמדינה): הנושא נדון בפס"ד אפרת[15] הנ"ל – בני זוג נשואים החיים בפירוד אך אינם מתגרשים רשמית, ואחד מבקש לשנות שם משפחה לשם משפחת בן הזוג. פקיד משרד הפנים לא מוכן בגלל הפגיעה בתקנת הציבור ומהטעיית הציבור. אך הפעם ביהמ"ש העליון מתערב ומכריח את הפקיד לרשום את שינוי השם. לא בגלל דיני ידועים בציבור אלא כזכות אינדיבידואלית לשינוי שם. בית המשפט לא מתריס ומכריז אלא רק פותר סכסוך משפטי בין הפקיד לבין הידוע בציבור. דוגמה נוספת ניתן לראות בפס"ד אלה ניזרי[16] –רופא שנשוי לאחות, בשלב מסוים עובר לגור עם אחות אחרת בביה"ח. האחות החדשה רוצה לשנות את שמה לשם הרופא, והמאבק הוא בינה לבין פקיד הרישום והאישה החוקית. ביהמ"ש העליון חוזר וקובע שמדובר בשינוי שם כזכות אינדיבידואלית.
-
בפיצויי תאונות דרכים (העוסק במישור הפיננסי, ללא קשר למישור ההצהרתי): הפס"ד המוביל בתחום זה הוא פס"ד לינדורן נ' קרנית [17] – פיצויי תאונות דרכים, ערעור על שני פסקי דין שעוסקים באותה סיטואציה: שני מקרים של ידועים בציבור שחיים עם בני זוגם, ובני זוגם נדרסים ומתים בתאונת דרכים. החוק אינו כולל במפורש את הביטוי "ידוע בציבור", לאור זאת במחוזי נקבע שהוא אינו יוצר הלכות חדשות, ולכן לא נותן כאן פיצוי. לעומ"ז פס"ד שני במחוזי של כב' השופטת מרים רובינשטיין היא נותנת. ביהמ"ש קובע שלאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כל הפליה בין אדם נשוי לידוע בציבור היא פסולה, זאת בדומה לדברינו דלעיל. על פסה"ד השני הוגש ערעור. שני הערעורים העלו סוגיה משפטית זהה והם אוחדו.
ביהמ"ש קובע שהמילה "בן זוג" יכולה, לפי הנסיבות, לכלול גם ידועים בציבור, (בניגוד גמור לפס"ד הסנה הנ"ל[18]). כב' הש' בדימוס אהרון ברק, לא מדבר על זכות היסוד אלא פונה לקו מקצועי. המילה "בן זוג", יכולה לסבול משמעות של נשוי וגם לא נשוי. אח"כ הוא פונה לתכלית חוק הפלת"ד, שהיא להגן על התלויים בנפגע ופגיעה קיימת גם בנשוי וגם בידוע בציבור. ברק אינו קובע שידוע בציבור שווה לנשוי. זאת ע"מ לקבל לגיטימציה של כל השופטים. אך במקום שבו ידועה בציבור זוכה לקבל קצבאות ביטוח לאומי, הגנת חוק הדייר המוגן וכו', לא ניתן לומר שלא תקבל זכויות עקב תאונת דרכים.
-
הטבות מס (העוסק במישור הפיננסי ובמישור ההצהרתי): פס"ד לבנון[19] נדרש בית המשפט העליון לדון במקרה של זוג שחי מספר שנים כידועים בציבור. כשנפרדו, ערכו בני הזוג הסכם לחלוקת רכוש, במסגרתו העביר בן הזוג לבת זוגתו דירת מגורים וחנות ללא תמורה. רשויות המס קבעו כי בכל הנוגע להעברת דירת המגורים ללא תמורה, מס הרכישה שיוטל על הידועה בציבור, יעמוד על שליש, כמצוות תקנה 20א לתקנות מיסוי מקרקעין[20]. אולם, ביחס להעברת החנות ללא תמורה, מס הרכישה שיוטל עליה, יעמוד בגובה מלוא מס הרכישה המוטל על רכישת זכות במקרקעין. לעניין החיוב במס רכישה מלא בקשר עם העברת החנות, טענו רשויות המס, כי סעיף 62 ב לחוק מיסוי מקרקעין[21], מתייחס להעברה ללא תמורה של דירת מגורים בלבד ולא של זכויות אחרות במקרקעין.
הידועה בציבור התנגדה לעמדת רשויות המס וכשהגיעה הפרשה לדיון בפני בית המשפט, טענה כי אין מקום להפלות אותה ואין לקפח את זכויותיה ביחס לאישה נשואה. עמדתה הייתה כי תכלית החקיקה הספציפית המיטיבה עם הידועים בציבור, הינה יצירת שוויון מלא בין שני סוגי "התא המשפחתי" (הנשואים והידועים בציבור). אי לכך, יש לפרש את החוק בהרחבה ולא בצמצום, תוך עמידה דווקנית על מילותיו המדויקות.
ואכן, דעת הרוב בפרשת לבנון קיבלה את עמדתה העקרונית של הידועה בציבור וקבעה, כי תכליתו הכוללת של תיקון והוספת סעיף 62 ב לחוק מיסוי מקרקעין[22] ותקנה 20א לתקנות מיסוי מקרקעין[23], היא ליצור שוויון זכויות מוחלט, בין בני זוג נשואים לבין בני זוג ידועים בציבור. לפיכך, העברת זכות במקרקעין ללא תמורה בין בני זוג ידועים בציבור, תזכה להטבה הקבועה בסעיף 62א לחוק[24] פטור ממס שבח וכן תשלום מס רכישה בגובה שליש בלבד וזאת, לא רק ביחס לדירת מגורים בלבד אלא גם בהעברת כל זכות אחרת במקרקעין.
כמו כן, ציין ביהמ"ש כי אכן, תקנה 20א[25] מתייחסת לסעיף 62 ב לחוק[26], קרי לעניין דירת מגורים בלבד אך היות והיא סותרת את כוונת המחוקק ומפלה בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור- מן הראוי כי המחוקק ישקול לבטלה. כך הוביל הנשיא ברק את דעת הרוב בפרשת לבנון, לאמץ פרשנות ערכית ועדכנית הגם שפרשנות זו סותרת במובהק את לשון החוק. כלומר בימ"ש עושה עוד צעד קדימה, כיוון שכל החוקים עד כה עסקו בזכויות בדיעבד (לאחר מוות בן הזוג), ואילו כאן אנו רואים סוג של החלת זכויות מלכתחילה.
-
הסדרת מעמד לבן זוג זר (קבלת ת.ז ישראלית על בסיס חיים משותפים עם ישראלי): בפס"ד אורן[27], ובפס"ד סטמקה[28], קבע בימ"ש העליון כי יש להשוות מעמדם של ידועים בציבור לנשואים, וכפי שבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי זכאי לקבל מעמד בישראל ולעבור הליך מדורג שבסופו מקבל ת.ז. ישראלית, כך גם זכאי בן זוג זר הידוע בציבור של אזרח ישראלי לקבל מעמד, עוד בעניין זה ראו מאמרנו: "הסדרת מעמד לאזרח זר החי חיים משותפים עם ישראלי – ידועים בציבור".
ג. הטיעונים בעד השוואת זכויות הידועים בציבור
קיימים שלושה סוגי טיעונים- מדוע במדינה ליברלית המגמה צריכה להשוות זכויות ידועים בציבור לנשואים[29]:
(1) החופש לבחור – השאיפה לאפשר חופש בחירה מקסימאלי ולא לחייב אנשים להתחתן.
(2) הטיעון החוזי – חוזה בין בנ"ז לא חייב להיות בכתב או ברישום, אלא יכול להיות בע"פ ובהתנהגות.
(3) שוויון/הגנה על נשים – העובדה שהמשפט נותן לאישה נשואה חצי מהרכוש בעת גירושין הוא ביטוי למתן שוויוניות לנשים, אם כן, ידב"צ הינה בדיוק כמו אישה נשואה בעניין זה, ולכן יש להשוות זכויותיה כנשואה.
ד. הטיעונים נגד השוואת זכויות הידועים בציבור
מנגד קיימים שלושה טיעונים הפוכים[30], אשר מתנגדים להשוואת זכויות הידב"צ, לפיהם ככל שאנו יותר ליברלים, צריך להיזהר מלהשוות בין ידוע בציבור לבין נשוי:
(1) החופש לבחור – במדינה שאין בה פסולי חיתון, אדם חי כידוע בציבור מבחירה. לכן יש לכבד את בחירתו שלא להתחתן, ולא נחיל עליו את מחויבויות הנישואין, כמו"כ לא ניתן לו הכרה, בעיקר בפן הכלכלי.
(2) הטיעון החוזי – שתי קבוצות מרכזיות של ידועים בציבור:
(א) נישואי ניסיון – משתמשים בחיים כידועים בציבור כדי לבדוק אפשרות לחיות יחד. בודקים את הקשר, ועוד לא התחייבו. לומר שהם נשואים – זה עיוות של דיני החוזים (דיני החוזים מבוססים על גמירות דעת והסכמה).
(ב) ידועים בציבור שחיים זמן רב יחד ואף עם ילדים, אך אינם ממוסדים – הם לא התחתנו כי מתנגדים למוסד הנישואין. יש אנשים שחשוב להם שלזוגיותם יהיה גיבוי חיצוני-מדינתי, ולהם הוקם מוסד הנישואין, ויש אנשים שאינם רוצים התערבות חיצונית.
(ג) ממשיכי אורח חיים טבעי – יש זוגות שהתחילו לחיות כידב"צ מתוך בדיקה והמשיכו לחיות יחד, נולד ילד, כך שלא הייתה נקודה שבה החליטו להתחתן. דחיית הנישואין לא משקפת בחירה אידיאולוגית, אלא מחויבות מתמשכת.
(3) טיעון השוויון – פערי הכוחות במשפחה – אי אפשר להתעלם מכך שיש בן זוג, ובדיני החוזים מכירים בהסכמת שני הצדדים אך רגישים גם לסטייה מחוזה ולכיבוד רצון כל אחד מהצדדים.
לסיכום, המשפט הישראלי כיום, לאחר פסה"ד בעניין לינדורן[31], לבנון[32] ופס"ד נוספים הנ"ל, פתח פתח להשוואה מוחלטת בין ידועים בציבור לנשואים. עדיין צריך לדון בכל חוק לגופו. אך כבר הותוותה הדרך.
לצד הרחבת זכויות הידועים בציבור יש גם מגמה כללית יותר של טיפוח זכויות של דפוסי משפחה אלטרנטיביים לנישואין. בעניין דנילוביץ הנ"ל[33], הייתה החלת דיני הידועים בציבור גם על בני זוג מאותו המין. ובפס"ד ירוס-חקק[34] (הראשון) ביהמ"ש עוסק בזכויות של משפחות חד-הוריות: אישה שהיא אם חד-הורית, ולאחר כמה שנים מופיעה כבת זוג של אישה, שרוצה להשתתף בטיפולי הפריה. יש תקנות של משרד המשפטים שאומרות שאם יש אישה נשואה שמשתתפת בטיפולי הפריה, היא אינה צריכה בדיקת התאמה לפני שהמדינה עוזרת לה במימון הטיפולים ובשימוש בזרע מבנק הזרע, ולעומת זאת חד-הורית צריכה לעבור בדיקה. ביהמ"ש העליון מבטל את התקנות ואומר שזו הפליה לא חוקתית. לפי התפתחות הפסיקה נראה כי השלב הבא יהיה הכרה באימוץ של ידועים בציבור, ואולי אף רישומם ברישומי משרד הפנים.
סוף דבר
עולה מהאמור, כי עד שנות התשעים לבימ"ש הייתה הרוח שאפפה את שנות השבעים כי אין להכיר במסגרת משפחתית אחרת מלבד המסגרת המסורתית, היינו בני זוג הנשואים כדת וכדין ברבנות, לעומת זאת החל משנות התשעים, הפסיקה בישראל התעלתה מהשיקולים הפוליטיים, והבינה את צורך השעה לתת הכרה ומעמד אף לידועים בציבור, ציבור שהולך וגדל והופך להיות חלק בלתי מבוטל בנוף הזוגיות הישראלי, ולכן הפסיקה החלה להעניק הכרה ומעמד אף לידועים בציבור. יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו, יש להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום, בעל ניסיון בתחום, לשם קבלת חוות דעת מקצועית.
נכתב ע"י עו"ד מיכאל חוואי
[2] בג"צ 243/71 אייזיק נ' שר הפנים, פ"ד כו (2) 33, (1971).
[5] ע"א 155/87 אוחיון נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ (לא פורסם).
[6] חוק נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם, תשמ"א-1981.
[7] ד"נ 71/65 לוי נ' הממונה על התקציבים, (לא פורסם).
[8] חוק נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם, תשמ"א-1981.
[9] בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970.
[10] כך משמע מבג"צ 243/71 אייזיק נ' שר הפנים, פ"ד כו (2) 33, פסק דינו של הנשיא אגרנט: עד סוף עמ' 46 ופסקת סיום, פסק דינו של מ"מ הנשיא זוסמן: סעיפים 1-9 ו-12.
[11] בג"צ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ ואח', פ"ד מח(5)749, (1995).
[12] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ד – 1994.
[13] בג"צ 953/87 פורז נ' מועצת עיריית תל-אביב, פ"ד מב (2) 309. וע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל, סעיפים 5-18, 35-51, 59-67 , 74-76, לפס"ד השופט ברק.
[14] כמו"כ דברי קיבלו אישור באופן אישי מפי כבוד השופט שאול שוחט במסגרת העבודה.
[15] בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על משם האוכלוסין, פ"ד מז (1) 749, עמ': 761-757.
[16] בג"צ 6086/94 נזרי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פ"ד מט (5) 693 (1996(.
[17] בע"א 2000/95 לינדורן נ' קרנית ואח' תקדין-עליון 99 (4) 84 (1999).
[18] ע"א 155/87 אוחיון נ' "הסנה", שם, הערה 24.
[20] תקנה 20א לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשלה-1974
[21] סעיף 62 ב לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963
[23] תקנה 20א לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974
[24] סעיף 62א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963
[25] תקנה 20א לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974
[26] סעיף 62 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963
[27] עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן, סא (1) 211 (2006).
[28] בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 770 (1999) (להלן: פרשת סטמקה); פרשת לפקה הנ"ל, בע' 931-930.
[29] פרופ' שחר ליפשיץ - הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם הוצאת נבו, 2005.
[30] פרופ' שחר ליפשיץ - הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם הוצאת נבו, 2005.
[31] בע"א 2000/95 לינדורן נ' קרנית ואח' תקדין-עליון 99 (4) 84 (1999).
[33] בג"צ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ ואח', פ"ד מח(5)749, (1995).
[34] ע"א 10280/01, ד"ר טל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט (5) 64 (2005).
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
