מובהר, כי מטרת הספר או הסוגיות שבו נועדו להעשיר לקורא את הידע בתחום, אך אין כל אחריות על עדכון החקיקה והפסיקה ואין לראות בו משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית או כל קביעה משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין כלשהו יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא וקונקרטי. עוד מובהר, כי אין ברכישת הספר או חלקים ממנו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.

נושא המאמר: הכרעה בין עדויות סותרות

עמודים: 40

תוכן:

במקום בו נשמעים בפני בית המשפט עדויות מנוגדות וסותרות, נדרש בית המשפט להפעיל את סמכותו, סמכות שבשיקול דעת שניתנה על ידי המחוקק, להבחין ולהכריע בין העדויות. יש לציין, כי החתירה לגילוי האמת ולגילוי העובדות המדויקות הינה משימה קשה עד מאוד. ראשית, לא פסו מעולמנו עדי שקר, העשויים לעתים להוליך שולל אפילו שופט מנוסה וזהיר. שנית, אפילו ישרי לב מעידים, בדרך כלל, לפי האמת הסובייקטיווית שלהם, אשר לא תמיד תואמת את האירוע, כפי שאירע במציאות.

הקושי בהכרעה בין עדויות סותרות מתעצם במקום שבו נשמעים שתי גירסאות בלבד, ללא עדויות נוספות על מה שאירע, כאן למעשה כל שנותר להכריע הוא התרשמותו של בית המשפט בשקלול עדויותיהם.  

בסוגיה זו, ננסה להציג את הדילמה העומדת בפני בית המשפט בבואו להכריע בין עדויות סותרות, ובבואו לגילוי חקר האמת ולגילוי העובדות המדויקות שעל פיהם יבסס הוא את פסק דינו. כמו"כ נלבן במצב דברים בו נדרש בית המשפט להכריע בין עדויות מנוגדות האם רשאי הוא להסתמך אך ורק על תחושותיו הסובייקטיביות, קרי תחושת הבטן שלו, או שמא חייב הוא להיצמד לכללים מוגדרים אובייקטיבים אשר נקבעו מראש.
כמו"כ, ננסה לברר למה התכוון המחוקק באומרו בסעיף 53 לפקודת הראיות, כי ההכרעה בין העדויות נמדדת בין היתר על ידי  "ואותות האמת המתגלים במשך המשפט"? אם הכוונה לאותות ולסימנים הבאים לכלל ביטוי בהופעתו של העד על דוכן העדים, אם כן אלו נכללים בלשון המחוקק "התנהגותם של העדים", ובשביל מה לו לחזור על כך בשנית.

נסביר את יתרונותיה של ערכאה קמא על ערכאת הערעור, ערכאת קמא יכולה להתרשם ישירות מהעדויות, התרשמות שהיא מהווה למעשה חלק מרכזי ואינטגראלי בבוא השופט ליתן הכרעה בין העדויות הסותרות, זאת בניגוד לערכאת הערעור.

כאשר מובאים לפני בית משפט חוות דעת מומחים הסותרות האחד את השני, נשאלת השאלה האם גם כאן ראוי לו לשופט לשים עצמו כמומחה בעניין שלא בגדר מומחיותו ולהכריע בין הצדדים על פי אמות המבחן הסובייקטיבי, או שמא בכגון דא, אל ישים השופט עצמו כמומחה ואל לו להכריע על דעת עצמו ו/או תחושותיו הסובייקטיביות?

זאת ועוד, נערוך סקירה השוואתית בין המשפט הישראלי לבין המשפט העברי, בדרך זו נתחקה אחר שורשיו של המשפט האזרחי בדבר הכרעה בין עדויות סותרות.

קטע לדוגמא: