מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> דיני נזיקין >> העברת נטל הראיה לנתבע - בנזקי אש |
העברת נטל הראיה לנתבע - בנזקי אש
מבוא
בפקודת הנזיקין, קיים כלל בסיסי הקובע כי המוציא מחברו עליו הראיה, שמשמעותו היא שאם התובע טוען שמגיע לו פיצוי ממזיק - הוא צריך להוכיח זאת. אלא שבפקודה גם קיימים מספר חריגים לכלל זה כך לדוגמא החריג שבס' 39, העוסק בנזקי אש.
במאמר זה נברר האם יש צורך שמקור האש יהיה דווקא בחלקת הנתבע או שמא אף אם מקור האש בחלקה אחרת, והיא רק עברה בחלקת הנתבע.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 39 - חובת הראיה ברשלנות לגבי אש , להלן לשון ס' 39 לפקנ"ז[1]:
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.
נקודת המוצא היא אדם שברשותו פרצה האש צריך להוכיח שהוא לא התרשל.
יש בסעיף כמה חלופות:
(1) אדם שהבעיר אש מרצונו.
(2) אדם שהיה אחראי על האש.
(3) בעל מקרקעין שמהם יצאה האש.
בפס"ד אדרי נ' חסקל[2], (עליון) דובר באש שפרצה בנגרייה של המערער, פשטה וגרמה נזק רב לנגרייה סמוכה שבבעלות המשיב. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם פיצויים בגין נזקים אלה ואחרים שנגרמו עקב האירוע. השאלה האם הצליח המערער לפרוק מעל שכמו את העול שהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין הטילה עליו ולשכנע כי פריצת האש או התפשטותה לא היו כתוצאה מהתרשלותו?
בית המשפט העליון פסק מפי השופט חשין, כי סעיף 39 לפקודת הנזיקין מעביר לנתבע את נטל השכנוע, נטל הראיה ולא רק את הנטל להוסיף ולהביא ראיות. תובע אינו יודע, במהלכם הרגיל של דברים, מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. מן הצד האחר, נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע; ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה.
במקום בו לא נתגלתה סיבת השרפה - ההוכחות הן "במצב של תיקו" - יוצא הנתבע וידו על התחתונה, שהרי עליו הנטל להוכיח כי פריצת השרפה הייתה שלא בהתרשלותו. על הנתבע להוכיח כי נקט אמצעי זהירות אלה ואחרים, עד שתישלל כל אפשרות סבירה שפריצת האש אירעה מחמת התרשלותו. נטל הוכחה זה כבד, והרי סיבות השריפה עשויות להיות רבות ומגוונות,
במקרה זה, קבע בימ"ש כי היה על המערער להציג את הכללים או להביא מומחה שיעיד עליהם, ולהוסיף ולהראות כי מילא אחריהם כדבעי. משלא עשה כן, לא עמד בנטל שהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין מטילה עליו.
מה דינה של אש שהתפשטה באותה חלקה?
פס"ד כורי נ' קסש[3], דובר בעובד שעבד בבית מלאכה קטן ואש התלקחה מחבית טרפנטין והתפשטה ופגעה בו (גרמה לו נזק גוף) השאלה היא האם במצב זה כשאש התחילה במקום אחד ועברה למקום אחר באותה חלקה אפשר לעשות שימוש בסעיף 39?
השופט לנדוי קבע, אדם הרוצה לעשות שימוש בסעיף זה צריך להוכיח שהאש שעברה מנכס אחד לנכס אחר. אם מדובר באש שהתפשטה וגרמה נזק באותה חלקה - סעיף זה לא תקף ויש לפנות לסעיפים 35,36 לפקנ"ז[4].
מה דינה של אש שרק עברה בחלקת הנתבע?
ישנם 2 פס"ד סותרים של ביהמ"ש מחוזי (אין פסיקה של העליון) - מהי הפרשנות של המילה יצאה? האם צריך להוכיח שמקור האש במקרקעין של א' ועברה ל- ב' ופגעה בגוף או ברכוש או שמא יהיה מספיק להוכיח שהאש הגיעה מאיזשהו מקום בלתי ידוע עברה ל- א' ומ- א' עברה ל- ב' וגרמה לנזק? האם צריך להוכיח שהאש התחילה בחלקה א' או שמספיק שהיא עברה שם. אם פירוש המונח "יצאה" כולל גם כאשר האש עברה בשטחו של הנתבע אזי נטל הראיה יועבר לנתבע, אך אילו פירוש המונח "יצאה" מתייחס רק למקור האש, אזי נטל הראיה לא יועבר לנתבע.
בפס"ד זינברגבר נ' זוזובסקי[5], (מחוזי ירושלים) דובר באש שגרמה נזק ל- 2 חנויות סמוכות זו לזו כאשר הבעלים של חנות אחת תבע את הבעלים של החנות השנייה על הנזק שנגרם לחנותו. אחת הטענות שהועלו הייתה שמדובר בסעיף 39 אש שעברה ממקום אחד לשני ולכן על בעל החנות הנתבע להוכיח שהוא לא התרשל. השופט ורדי זיילר קבע באופן חד משמעי שהמילה "יצאה" מתייחסת למקום ממנו באה מקור האש, כלומר מקור האש חייב להיות בנכס של הנתבע. אדם שרוצה להוכיח את תביעתו לפי סעיף 39 צריך להראות לביהמ"ש שהתחלת האש הייתה בחלקה או בנכס של הצד שהוא תבע. במקרה זה אפשר לקבוע שמקור האש הייתה בחנות הנתבעת ולכן נטל הראיה עבר אליה.
פסיקה הזאת עומדת בניגוד לפס"ד שניתן במחוזי נצרת, בפס"ד הסנה נ' ציון ואחרים[6], דובר בעיריית עפולה שביטחה את עצמה מפני סיכוני אש, פרצה אש בחלקה שהייתה בבעלותה ושרפה מחסן של העירה שהגיע מחלקות אחרות סמוכות שמקור האש לא היה ברור. חברת הביטוח שילמה את הכסף לעיריית עפולה והגישה תביעה כנגד החלקות האחרות שמהן הגיעה האש. עלתה השאלה האם מספיק להוכיח שמאותן חלקות האש עברה והגיע לחלקה של עיריית עפולה או שמא צריך להוכיח את מקור האש?
השופט אסא קבע, שמספיק להוכיח שהאש עברה בחלקה של הנתבע ושהנתבע לא נקט באמצעי זהירות למנוע את התפשטותה. השופט מקל עם התובעים (כי נטל ההוכחה עבר לצד השני). נכון להיום אין הכרעה בביהמ"ש העליון בנושא זה.
השאלה מה קורה כשמדובר בהצתה? היינו כאשר הוצתה אש בזדון בחלקה אחת ועברה לאחרת, האם גם אז בעל החלקה נושא באחריות?
בפס"ד יער זאב בע"מ נ' הסנה[7], ביהמ"ש העליון קבע ע"י השופטים אור ושטרסברג כהן, שגם כשמדובר בהצתה מכוונת חל סעיף 39- הנתבע צריך להוכיח שהוא לא התרשל, הוא צריך להוכיח שהוא לא צריך היה לצפות את ההצתה ולכן לא היה צריך לנקוט באמצעים למנוע אותה. אם הוא ידע שהולכת להיות הצתה והוא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את המעשה אז הוא יעמוד בדרישת הסעיף ויוכיח שההתנהגות שלו לא הייתה רשלנית.
מה דינו של נכס שאינו בשליטת הבעלים?
הסעיף מתייחס גם למטלטלין, השאלה מה מידת האחריות במקרים אלו? הבעיה בנכסים כאלו היא שהבעלות החוקית יכולה להיות אצל אדם אחד אבל הנכס הוא של אדם אחר. מה קורה כשהאש פורצת מהנכס שלא נמצא אצל הבעלים, אבל הוא הבעלים?
בפס"ד מ"י נ' גנאור[8] (מחוזי ת"א), דובר באדם שגר בבניין מסוים והחזיק משרד באותו בניין בקומת המרתף, באותה התקופה מי שטיפל בטלפון במ"י היה משרד התקשורת (לא היה בזק) משרד התקשורת עשה שלוחה נוספת מהדירה של העו"ד למשרד שלו. הוא התקין את השלוחה באמצעות סוללה חשמלית ושם את הסוללה בקופסת אש (הקופסא עמדה על ארון ספקים). יום אחד פרצה אש והתפשטה מאוד מהר וגרמה לנזק גדול. העו"ד תבע את מ"י וביקש להשתמש בסעיף 39. ביהמ"ש פירש את הבעלות בנכס בצמצום, הוא קבע שאכן הבעלים של השלוחה זה משרד התקשורת, אבל הוא אמר שבעלות המיטלטלין בסעיף זה- צריך שיהיה בה אלמנט של פיקוח ושליטה כמעט מלאה ובנסיבות אלו זה לא ממש התקיים. כלומר אי אפשר לבוא בטענות אל בעל הנכס שהשליטה לא הייתה אצלו.
סיכום
לסיכום, בעניין סעיף 39 לפקנ"ז[9] העוסק בחריג לכלל של המוציא מחבירו עליו הראיה ומעביר את נטל הראיה לנתבע בנזקי אש, ישנה מחלוקת כאשר האש רק עברה בחלקת הנתבע אך מקורה הוא בחלקה אחרת, האם ניתן לומר כי נטל הראיה עובר לנתבע או לא. אך בכל מקרה באותה חלקה עצמה כאשר האש התפשטה אין להשתמש בתנאי ס' זה כד' השופט לנדוי. לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת מקדימה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] ס' 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
[2] ע"א 88/595 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993).
[3] עא 564/66 נביל כליל כורי נ' יצחק קסש ו-שלמה בר , כא (1) 629 (1967).
[4] ס' 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
[5] ת"א (י-ם) 119/72 נאוה זילברגר את ריכטר נ' האחים זוזובסקי בימ"ס לרהיטים , תשל"ז (1) (1977).
[6] ת"א (נצ') 1169/85 הסנה - חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ציון ועוד 23אחרים , תש (2) 411 (1989).
[7] ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ , נ (1) 866 (1996).
[8] ע"א (ת"א) 202/76 מדינת ישראל נ' דוד גנור , תשל"ז (1) 508 (1977).
[9] ס' 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
