מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv
_______________________________
טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766 פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail: viph120@gmail.com
| | דף הבית >> אזרחות ואשרות בישראל >> מקרים הומניטאריים >> הסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים |
הסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים
מבוא
ככלל, מדיניות משרד הפנים היא כי אשרת שהייה תוענק לנתינים זרים רק לפי החוק וזאת במקרים חריגים[1]. עם זאת, מעבר להוראות החוק ובמסגרת שיקול הדעת שמוקנה לשר הפנים, יכול הוא ליתן היתר לשהייה בישראל על בסיס טעמים הומניטאריים מיוחדים[2].
לשם כך הוקמה וועדה הנקראת: "הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים", שהינה ועדה מייעצת למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ומטרתה לבחון בקשות למתן מעמד בישראל, אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים, אך מהוות טעם הומניטארי כבד משקל.
הטעמים והשיקולים ההומניטאריים רבים ומגוונים המה, נדמה כי אין מקרה אחד דומה למשנהו, מקרים אלו שכיחים בעיקר במצבים בהם הנתין הזר עלול להיפגע באם יעזוב את המדינה, פגיעה זו יכולה להתהוות בצורך להישאר לצורכי בריאות והחלמה בישראל ו/או בצורך להישאר בישראל מפני איומים המרחפים מעל ראשו במדינת מולדתו, המכנה המשותף לכולם הוא כאשר הצידוק המוסרי של הפרט (האזרח הזר) עולה על שיקוליה של המדינה בתחימת גבולותיה מפני זרים.
המסגרת הנורמטיבית - הוועדה לעניינים הומניטאריים
חוק הכניסה לישראל[3] מסדיר את נושא מתן אשרות כניסה לישראל ורישיון שהייה בה למי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה. הסמכות להפעיל את הוראות חוק הכניסה לישראל ותקנות הכניסה לישראל[4], שהותקנו מכוחו מסורה לשר הפנים ולשם כך נתון לו שיקול דעת רחב.
ככלל, מדיניות משרד הפנים היא כי אשרת שהייה תוענק לנתינים זרים רק לפי החוק וזאת במקרים חריגים[5]. עם זאת, מעבר להוראות החוק ובמסגרת שיקול הדעת שמוקנה לשר הפנים, יכול הוא ליתן היתר לשהייה בישראל על בסיס טעמים הומניטאריים מיוחדים[6].
לשם כך הוקמה וועדה הנקראת: "הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים", שהינה ועדה מייעצת למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ומטרתה לבחון בקשות למתן מעמד בישראל, מכוח חוק הכניסה לישראל התשי"ב- 2591, אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים.
הרכב הוועדה ומועדי התכנסותה
יו"ר הוועדה הינו מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, וחברי הועדה הינם:
1. נציג משרד החוץ
1. נציג משרד הבריאות
2. נציג משרד הרווחה
3. נציג המוסד לביטוח לאומי
2. נציג משטרת ישראל
3. נציג לשכת הקשר (נתיב)
הועדה מתכנסת במטה הרשות (בירושלים) אחת לשלושים יום ובכל וועדה נידונים כ- 20 תיקים.
שיקול דעת הוועדה תלוי בהליך בחינה תלת שלבי של בקשה למתן מעמד בישראל למי שאיננו עומד בנהלים הקבועים לקבל מעמד בישראל[7]. לפי הנוהל, בקשה למעמד הומניטארי מונחת תחילה לפני וועדה לשכתית, אשר מעבירה המלצתה לדסק אשרות ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.
ראש הדסק בוחן, בשלב הראשון, האם הבקשה אינה מעלה כל טעם הומניטארי ויש לדחותה על הסף, או שמא יש להעביר את הבקשה לבחינת הוועדה הבינמשרדית. בשלב השני האחרונה מייעצת לראש הרשות בבחינת בקשות לשהייה בישראל מטעמים הומניטאריים. ההחלטה הסופית ניתנת בידי שר הפנים, או בידי מי שהסמיך לכך – ראש הרשות, זהו השלב השלישי.
השיקולים שעומדים לפני שר הפנים או הממונה מטעמו בהחלטה למתן מעמד הומניטארי מגוונים המה. בסופו של יום עליו להחליט האם המבקש שבפניו נכלל בגדר המקרים המיוחדים והחריגים למדיניות הכללית של משרד הפנים, עד כי מוצדק להעניק לו מעמד בישראל לפנים משורת הדין[8].
על החלטות הוועדה ניתן להגיש פנייה לוועדת השגה בלבד ע"פ נוהל "וועדת השגה לזרים במשרד הפנים – מרחבי ירושלים ותל אביב" ועל החלטות ועדת ההשגה ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים.
כאמור, החלטותיה של הוועדה לעניינים הומניטאריים נתונים לביקורתו של בית משפט, ותפקידו הוא לבחון את הכרעת הוועדה. בהקשר זה נזכיר כי היקף שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות בהחלטות בעניין מתן מעמד בישראל לפנים משורת הדין מכתיב את היקף הביקורת המנהלית המצומצם המופעל כלפיה[9].
על רקע זה ולאחר בחינת ההליכים הרבים שהובילו להחלטת הרשות, פסק הדין קמא, הערעור והתגובה אליו, דעתי היא שלא היה על בית המשפט המנהלי להתערב בהחלטת ראש הרשות ולקבוע אחרת תחתיה משהיא לא חרגה ממתחם הסבירות.
השיקולים בעניינים הומניטאריים
על-פי סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל, "מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". כפי שנקבע בפסיקה, למבקש אשרה על-פי חוק הכניסה לישראל, אין זכות קנויה לרכישת מעמד של תושב קבע. "הסמכות למתן רישיון כזה ושיקול הדעת לשימוש בה, מסורים לשר הפנים ... [שלו] נתון שיקול דעת רחב בנושא ..."[10]. ובעניין דימיטרוב נפסק מפי הנשיא א' ברק:
"כידוע, מוענק לשר הפנים שיקול דעת רחב, אם להכיר במעמדו של מי שאינו אזרח הנמצא כדין בישראל המבקש להעניק לו מעמד של תושב קבע ... בכך בא לידי ביטוי העיקרון - המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות - כי למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה"[11].
עם זאת, "בית-משפט זה חזר וקבע כי שיקול דעתו של שר הפנים לעניין חוק הכניסה לישראל נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול הדעת של כל רשות מינהלית אחרת"[12].
אחד השיקולים על יסודם מוכן שר הפנים להעניק מעמד בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, הוא השיקול ההומניטרי, אך זאת, רק בהתקיים "מקרים חריגים מיוחדים"[13]. על כן, גם עתירות שעוררו בעיות הומניטריות לא קלות נדחו בעבר על-ידי בית משפט זה. זאת, על רקע מדיניותו של שר הפנים, שאושרה על-ידי בית משפט זה פעמים רבות, "שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים חריגים, בהם קיימים שיקולים מיוחדים"[14].
כך, למשל, בעניין שנדון בבג"ץ 8093/03 ארטמייב נ' שר הפנים[15], נדחתה עתירה של עותר, כבן 30, יליד אוזבקיסטאן, שאמו זכתה לאזרחות ישראלית מכוח שבות, למרות טענתו כי הוא אדם בודד, את אביו אינו מכיר, ולא נותרו לו כל קרובים או מכרים זולת אמו, החיה בישראל, וחרף חששות שהעלה מפני שיבתו לאוזבקיסטאן, שבה שורר לדבריו משטר לאומני נוקשה.
בפרשת אנקין, נדחתה עתירה למתן רישיון לישיבת קבע בישראל מטעמים הומניטריים שהוגשה על-ידי אזרח זר, בן הדת הנוצרית, אשר הגיע לארץ בהיותו בן 18 לאחר 3 שנים בהן חי בנפרד מאמו שעלתה לארץ בעקבות בעלה השני עליו חל חוק השבות. אכן, על קביעת המדיניות והפעלת הסמכות בתחום קשה ורגיש זה כבר נאמר, כי "מטיבה של מדיניות כזו, שהתוויית הקו התוחם את גבולותיה קשה היא. כל מקרה לעצמו הוא עולם ומלואו, והכללתו בגדר המדיניות הכללית פוגעת בציפיותיו, תקוותיו ורגשותיו של כל מבקש"[16].
בין העתירות לקבלת מעמד בישראל על רקע הומניטרי שנדחו, ניתן למצוא גם עתירות בעניינם של עותרים שנמנו על כת "הכושים העבריים". כך, למשל, בבג"ץ 269/86 גולדשוב נ' שר הפנים[17], נדחתה טענת העותרים, כי במשך השנים ניתן להם בישראל מעמד של 'נסבלים', ועל כן קמה להם ציפייה סבירה ולגיטימית כי בעייתם תבוא על פתרונה בהחלטתה ממלכתית אחידה וכוללנית שתתייחס לכל הכושים העבריים השוהים בישראל.
כן נדחתה הטענה כי השלמת השלטונות עם שהותם של העותרים בישראל משך תקופה ארוכה מונעת משר הפנים מלגרשם מישראל. עם זאת בפסק הדין צוין, "כי במישור המדיניות מעוררת בעייתם של הכושים העותרים שאלות קשות, הן בתחום עצם ההחלטה לגרש את כולם (לרבות אלה השוהים בישראל תקופה ארוכה) והן בתחום הביצוע של אותה החלטה, שמן הראוי שתהא הומניטרית וראויה"[18].
סוף דבר
נמצינו למדים, כי למשרד הפנים, מוקנית סמכות שבשיקול דעת לסרב או לאשר במקרים מסוימים ליתן אשרת שהייה ו/או כל אשרה אחרת, כאשר הוועדה לעניינים הומניטאריים בוחנת כל מקרה לגופו ומכריעה. יש להדגיש כי החלטתה של הוועדה אינה סופית ונתונה לביקורת ולשינוי אם בדרך הגשת השגה ואם בדרך הגשת עתירה מנהלית, יחד עם זאת רק במקרים חריגים, בהם קיימים שיקולים מיוחדים בימ"ש ימצא לנכון להתערב.
לכן ללא ייעוץ והכוונה בפני עו"ד בעל ניסיון בתחום, וניסיון לפעול לבד, עלול להוביל לתוצאות הרסניות אשר לא אחת מובילים לגירושו של האזרח הזר, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום של הסדרת מעמד לבן זוג זר.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
[1] בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525 (1997)
[2] בג"ץ 9211/04 איבורה נ' משרד הפנים, [פורסם בנבו] (18.7.05)); תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974
[3] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
[4] תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974
[5] בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525 (1997)
[6] בג"ץ 9211/04 איבורה נ' משרד הפנים, [פורסם בנבו] (18.7.05)); תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974
[7] נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022.
[8] בג"ץ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נז(2) 21, 28
[9] בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים פס' 8 [פורסם בנבו] (28.09.08)
[10] בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (להלן - עניין קנדל)
[11] שם, בעמ' 293. ראה גם: עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) (להלן - עניין חמדאן), בסעיף 9 לפסק הדין; בג"ץ 2527/03 אסעיד נ' שר הפנים, פ"ד נח(1) 139, 143
[12] עניין חמדאן, בסעיף 9 לפסק הדין. כן ראה: עניין קנדל, בעמ' 528; בג"ץ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 21, 28 (להלן - עניין קובלבסקי); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525-526 (להלן - עניין אנקין)
[13] עניין קובלבסקי, בעמ' 28; עניין אנקין, בעמ' 527
[14] בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19
[15] בבג"ץ 8093/03 ארטמייב נ' שר הפנים (טרם פורסם)
[16] עניין אנקין, בעמ' 527
[17] בבג"ץ 269/86 גולדשוב נ' שר הפנים, פ"ד מ(3) 337
[18] שם, בעמ' 338-339
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
|  | |
|
|
|
