עדות מפי השמועה וחריגיו

מבוא

המסגרת הנורמטיבית

1. עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו.
2. האמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לעניין.
3. אותו אדם שאמר את האמרה (המקור ראשון) הוא עצמו עד במשפט.

1. עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, מעשה אלימות.
2. האמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו.
3. אם האדם שאמר את האמרה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ.

• האמרה נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתלונן עליו.
• האמרה נוגעת למעשה האלימות לפי סדר האירועים עד כדי היותה חוליה בשלשלת הנסיבות הקשורות במישרין לביצוע העבירה.
• האמרה נאמרה בשעה שאומרה (קרבן האלימות – מקור ראשון) היה גוסס, או האמין שהוא גוסס, בעקבו של מעשה האלימות.

1. מתן האמרה הוכח במשפט.
2. נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו.
3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.

סיכום