עיקול נכסים ומימושם

מבוא

המסגרת הנורמטיבית

374.     (א)   לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.
      (ב)   בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
      (ג)    אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה.
      (ד)   הומר נכס שעוקל בערובה של המשיב, יחולו על הערובה הוראות סימן זה.
 

1. בתקנה 374(א)^[4]  - התובענה צריכה להיות או לסכום כסף או לדבר שבעין.
2. בתקנה 374(ב)^[5] - אם בית המשפט או הרשם שוכנעו על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, בנקודה זו הערה חשובה – מכיוון שיש הוראה של שיקול דעת בית משפט בעניין ההכבדה, הרי שאם מצבו הכלכלי של המשיב איתן ניתן לומר כי התנאי שאי מתן צו העיקול יכביד וכו' למעשה אינו מתקיים ועל כן בית המשפט יטה דווקא שלא ליתן צו עיקול כי אין חשש כשהמשיב איתן כלכלית. 

3. בתקנה 374(ג)^[7]  - שאסור לעקל נכס הפטור מעיקול.

 ס' 44  לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 קובע:

      (א)   צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.
      (ב)   הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.
      (ג)    הגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלושה חדשים מהמצאת הצו, יודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו.

סיכום