הארכת מועד מטעמים מיוחדים שירשמו

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, תשע"ט - 2018

שנכנסו לתוקף החל מיום 1.1.2021

סוגיית הארכת מועד הינה שדה משפטי ידוע ומוכר אשר חרוש בהלכות רבות. בעבר, עד ליום 1.1.21 חלה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), הקובעת כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. אך החל מיום 1.1.21 המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור נדרש להראות "טעם מיוחד" בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין , תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), הקובעת, כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר [...] יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".

דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו^[1]. הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות, "שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שבן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים – אף להסב נזק לציבור הרחב"^[2].

יחד עם זאת, יש להדגיש כי הגישה העקרונית המנחה הינה "שהפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן"^[3]. "בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, ולאפשר הארכת מועד בכפוף לטעמים מיוחדים שירשמו.

הסוגיות שנחקור במאמר זה הם שניים: האחת, האם קיים שוני בדרישת טעמים מיוחדים בין התקנות הישנות לבין התקנות החדשות? השניה, מה דינה של בקשה שהוגשה בתוך המועד אך ברגע האחרון?
עוד בעניין הארכת מועד בהתאם לתקנות הישנות, ראו מאמרנו: "הארכת מועד בהתאם לתקנות הישנות"
 
האם קיים הבדל בין התקנות החדשות לישנות בהארכות מועד מטעמים מיוחדים
בעל דין המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור נדרש להראות "טעם מיוחד" לכך. זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר [...] יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".

בכך, לכאורה תקנות סדר הדין החדשות לא שינו מן ההסדר שהיה קבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות, עוד בעניין זה ראו מאמרנו: "הארכת מועדים מטעמים מיוחדים בהתאם לתקנות הישנות"), שגם לפיה היה צורך להראות טעם מיוחד על מנת לקבל הארכה של המועד הקבוע בתקנות או בחיקוק[4].

עם זאת למעשה קיים שינוי בתקנות החדשות ולמעשה החמרה מהתקנות הישנות, כפי שקבע העליון[5], כי בשונה מן התקנות הקודמות, בתקנות סדר הדין החדשות עוגנו שורה של "עקרונות יסוד" חשובים העומדים בבסיס סדרי הדין[6], ועקרונות אלה משמיעים לנו את החשיבות הרבה שבהקפדה על המועדים הקבועים בדין. זאת, בשים לב לשיקול של ודאות דיוניות[7]; לנוכח החשיבות של הכרעה בהליכים משפטיים "בתוך זמן סביר"[8]; ובהתחשב בכלל המחייב את בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין לאינטרס הציבורי[9].

למרות שנפסק "את התשובה לשאלה למה ייחשב 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת זמן ניתן לגזור מן הפסיקה שפירשה את התקנות הישנות"[10], עם זאת התקנות החדשות מחמירות בדרישת הטעם המיוחד שצריך להציג בפני בימ"ש, כיוון שאחת מן המטרות המרכזיות של התקנות החדשות הינה "להשריש שיקולי יעילות וצדק מהיר"[11]. ולכן אין זה נכון לומר כי מה שהיה הוא שיהיה וכי אין כל חדש תחת השמש. זאת, משום שעיון בתקנות החדשות מעלה כי מגמתן הברורה היא לייעל את  ההליכים ולקצר את הזמנים.

ולכן נפסק בעליון[12], כי בעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים" כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא[13]

הגשת בקשה להארכת מועד בדקה התשעים
בהתאם לאמור, הרי שבעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו הוגשה הבקשה. כך, כאשר בעל-דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב"דקה התשעים", הרי שיש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה.

עם זאת, לעתים עשויה לקום הצדקה ממשית ומשכנעת להגשת בקשה להארכת מועד "ברגע האחרון" (למשל, אם התקיימו נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתו של בעל- הדין או בא כוחו). אולם, כאשר לא עלה בידו של מגיש הבקשה להציג נימוקים שכאלה (ולבסס אותם על תצהיר ועל אסמכתאות ככל שהדבר אפשרי), נפסק כי יש ליתן לנתון זה, בדבר עיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, משקל רב בעת בחינת הבקשה עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד, במקרים מתאימים.

הגשת בקשה להארכת מועד ב"דקה ה90-" פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו. זאת ועוד, הגשת בקשת ארכה ברגע האחרון אף מעמידה לעיתים את בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת לעניין הצורך במתן ארכה ארעית עד להכרעה בבקשה עצמה[14].

באותו אופן נקבע ביחס להגשת בקשות לעיכוב ביצוע, כי יש להגישן לערכאת הערעור בסמוך לאחר שניתנה ההחלטה שמבוקש לעכב את ביצועה על ידי הערכאה הדיונית. עמד על כך כב' השופט נ' סולברג[15] בציינו כי "השתהותו של המבקש בהגשת הבקשה, בהעדר הסבר מניח את הדעת, היא כשלעצמה מצדיקה לדחותה. הגשת בקשות לעיכוב ביצוע 'בדקה ה90-' (בהעדר הצדקה לכך) פוגעת בסדרי העבודה הרצויים, כמו גם בעניינם של בעלי דין אחרים".

בדומה, נפסק[16] בהקשר זה כי "מלאכתו של בית המשפט מרוּבּה, בעלי הדין דוחקים, ואין הצדקה להקדים ולהידרש לבקשה פלונית רק בשל העובדה שהזמן שנותר לקיומה קצר"[17]; כמו"כ נקבע בהחלטת כב' הנשיא א' גרוניס[18], שם נדחתה בקשת רשות ערעור לנוכח עיתוי הגשתה על-ידי המבקשות אשר המתינו עד סמוך לתום המועד החוקי להגשת בקשת רשות ערעור[19], ולכן יש להחיל דברים אלו בדומה גם ביחס לבקשות להארכת מועד המוגשות לערכאת הערעור בדקה ה90- ללא צידוק משכנע וממשי.

מסקנה זו בדבר המשקל הממשי שיש ליתן לעיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שבתקנות סדר הדין החדשות הוארך באופן משמעותי למדי פרק הזמן להגשת הליכים ערעוריים. בהתאם לתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין, נקבע מעתה בדין מועד אחיד לערעור על רוב סוגי ההחלטות – שישים ימים מעת המצאת ההחלטה שיפוטית הרלוונטית. גם אם ניתן לקבל שישנם הליכים ערעוריים מורכבים ביותר המחייבים את בעלי הדין בהשקעת פרק זמן ממושך יותר בהכנת הערעור, נפסק כי אין בכך כדי להצדיק את הגשת הבקשה להארכת מועד ברגע האחרון ממש.

סיכום
על הגשת בקשה להארכת מועד להיות מוגשת בסמוך למועד נתינת ההחלטה שאותה מבקשים להאריך, ואין להגישה בדקה התשעים. בקשה המוגשת בדקה התשעים עליה להיות מנומקת תחילה מדוע הוגשה בדקה התשעים, נימוקים אלו חייבים להישען על נסיבות שאינן בשליטת בעל הדין או ב"כ, והעובדות הנטענות חייבות להיתמך בתצהיר מתאים, ובנוסף חייבות להיות מגובות באסמכתאות משכנעות.

זאת ועוד, התקנות החדשות מחמירות בדרישת טעמים מיוחדים לצורך מתן הארכת מועד, בשונה מן התקנות הקודמות, בתקנות סדר הדין החדשות עוגנו שורה של "עקרונות יסוד" חשובים העומדים בבסיס סדרי הדין, ועקרונות אלה מנחים את בימ"ש בבואו לשקול את בקשת הארכת מועד, הן שיקול של ודאות דיוניות, הן החשיבות של הכרעה בהליכים משפטיים "בתוך זמן סביר", והן בהתחשב בכלל המחייב את בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין לאינטרס הציבורי, והעולה על כולנה היא אחת מן המטרות המרכזיות של התקנות החדשות הינה "להשריש שיקולי יעילות וצדק מהיר".

 
 

---