עוד ניצחון בתיק שמשרדנו ייצג, רק שהפעם מדובר בסיפור יוצא דופן ומיוחד במינו שאת קיצורו הבאתי כאן:
• בתקופת השואה מר זאב, היה ילד בגיל 9 לחייו, אז נשא את השם הפולני "זבישק".
• היה זה בשנת 1943, כאשר אמו, מחשש לחייו, מסרה אותו באותה עת לבית החלמה לילדים בפולין, שם הסתתר זבישק יחד עם ילדים יהודים נוספים.
• ביום בהיר, מששמע הצורר הנאצי, על הימצאותם של ילדים יהודים בבית ההחלמה, פרצו למוסד והחלו לירות לכל עבר, זבישק קפץ מהחלון האחורי ונס על נפשו לעבר היערות.
• לאחר ריצה ממושכת ותלאות שעבר בדרך הגיע לכפר טרנבקה, שם פגש במר לאונרד, הלוא הוא אביה של מרשתי, אשר רחם עליו והחביאו ברפת שבביתו, שם הסתתר זבישק כשנה עד סיום המלחמה.
• בכך נטל מר לאונרד סיכון רב, בהסתרת זבישק בביתו שבכפר. שהרי ידוע, כי מי שנתפס בהסתרת יהודים במהלך תקופת השואה גורלו נחרץ למוות, וידוע כי הפולנים עצמם הלשינו על כך לגרמנים על יהודי שמסתתר. כך שמר לאונרד נטל סיכון רב בכך שהסתיר את זבישק, הן מפני הגרמנים והן מפני שכניו הפולנים.
• לאחר עשרות שנים מר זאב (זבישק) החל לתור אחר מצילו מר לאונרד, ובעקבות חיפושים ממושכים עלה על עקבותיו ולראשונה מאז המלחמה חודש הקשר ביניהם ואלו הקפידו לשמור על קשר הדוק, בשלב מסוים משנודע לו על בתו (מרשתי), זה הציע לה לבוא ולבקר בישראל, כך מצאה עצמה (מרשתי) מבקרת בישראל במהלך שנת 1996.
• לאחר תקופת היכרות קצרה, בה שהתה מרשתי בישראל, מצאו האחד חן בעיני השנייה, והתאהבו זה בזו והחליטו לעבור ולהתגורר במשותף כידועים בציבור.
• כעבור מספר שנים, נישאו השניים זל"ז כדין, בהתאם לכך ובסמוך לכך, החלו בהליך חדש של הסדרת מעמד במשרד הפנים על סמך "נישואין". כתוצאה מכך, מרשתי קיבלה אשרת ארעי לשנה, כאשר לפי הנוהל היה עליה לחדש אשרה זו כל שנה למשך ארבע שנים שבסיומם עתידה לקבל "אזרחות ישראלית".
• ברם, בצער רב, כשנה וחצי לפני סיום התהליך שבסיומו היה על מרשתי לקבל אזרחות ישראלית, בעלה, זאב, הלך לעולמו, לאחר שחלה במחלת סרטן הדם ועבר סבל רב וייסורים קשים. כתוצאה מכך הופסק ההליך המדורג ובוטל מעמד הארעי שברשותה, וכעבור זמן משרד הפנים רצה לגרשה מהארץ.
• בעקבות עתירה שהגשנו לבית המשפט, ביטלנו את החלטת משרד הפנים ובקרוב תוענק למרשתי אשרת קבע.
(עמ"נ 6195-09-14 וצר ואח' נ' שר הפנים ואח')