נדחה ערעור על פסק דין שדחה את עתירת המערערים על החלטת שר הפנים שלא לחדש את רישיון הישיבה של המערער בישראל, לפי סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל נוכח פעילותו לקידום חרמות על מדינת ישראל, בהיותה מצויה במתחמי הסמכות, הסבירות והמידתיות. זאת, מבלי להביע עמדה בשאלות חוקתיות התלויות ועומדות בפני בג"ץ. עעמ 2966/19 HUMAN RIGHTS WATCH נ' שר הפנים (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, י' וילנר; 05/11/19)

בעת קבלת החלטת המשיב בעניין המערערת, הנוהל ההומניטרי שתק ביחס לסוגיה של שדרוג מעמד של תושב זמני למעמד של תושב קבע. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך כי במקרים מתאימים על המשיב לאפשר שדרוג כזה, גם בהעדר שינוי נסיבות מהותי או נסיבות הומניטריות יוצאות דופן. לצד זאת נפסק כי אין לקבל טענה לפיה בחלוף שנתיים מיום קבלת רישיון לישיבת ארעי מטעמים הומניטריים, יש לשדרג אוטומטית את המעמד לרישיון לישיבת קבע. יש לבחון את מכלול הנסיבות; התוצאה בעניינה של המערערת היא פרי יישום העקרונות שנקבעו בדין על נסיבות המקרה הקונקרטי, ולא נמצאה עילה להתערב בה. עמנ (י-ם) 6594-09-18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה-משרד הפנים (מנהלי; דנה כהן לקח; 05/05/19)

במסגרת הוכחת הזכאות לקבלת מעמד לפי חוק השבות, הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות מספיקות לביסוס לכאורי של הזכאות מוטל על המבקש. טיב הראיות הנדרשות להרמת נטל זה עשוי להשתנות ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבות ולמכלול הראיות המובאות לפני המשיבים; הענקת אזרחות מכוח שבות היא בעלת השלכות כבדות משקל, ועל הרשויות לנקוט משנה זהירות בעניין זה. בגץ 2934/16 מלחז זדגנידזה נ' שר הפנים (עליון; ע' פוגלמן, ד' מינץ, י' אלרון; 08/11/18)

החוק המאפשר סירוב כניסתם של הפועלים נגד מדינת ישראל, נועד למנוע את כניסתם ארצה של מי שצפויים להפיץ את משנת החרם בעת שהותם בישראל, אך לא להעניש את אלו שעשו זאת בעבר. ברמ 7216/18 Lara Alqasem נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; נ' הנדל, ע' פוגלמן, ע' ברון; 18/10/18) בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים שדחה את ערעור המבקשת על הכרעת ביה"ד לעררים במסגרתה נדחה ערר המבקשת ונקבע כי החלטת משרד הפנים לבטל את אשרת השהייה שניתנה לה ולמנוע את כניסתה לישראל – בגין פעילותה לקידום הטלת חרם על מדינת ישראל – תעמוד על כנה. . ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בקבעו: השופט הנדל – לצד שיקול הדעת הרחב המופקד בידי שר הפנים בנוגע למתן אשרות ורישיונות, מכוח ההסדר הכללי שבסעיף 2(א) לחוק הכניסה לישראל, שרטט המחוקק סעיפים 2(ד) ו-(ה) לחוק הסדר קונקרטי ביחס לבני אדם המעורבים בתנועת החרם כנגד מדינת ישראל. סעיף 2(ד) קובע כי לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה לאדם אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל. סעיף ד(ה) ) קובע כי שר הפנים רשאי לתת אשרה ורישיון ישיבה כאמור באותו סעיף קטן, מטעמים מיוחדים שיירשמו. מוסכם על הצדדים כי הסדר זה נושא אופי מניעתי ולא עונשי.

רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בימ"ש לעניינים מינהליים, שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, הגם שייתכנו נסיבות מיוחדות שיצדיקו מתן רשות לערער גם בהיעדר שאלה עקרונית; מקרה זה אינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור כאמור. על אף רצונה של המבקשת להישאר בישראל, מקרה זה אינו עומד באמת המידה האמורה. טענת המבקשת כי השיהוי של המשיבים בקידום ההליך המדורג בעניינה גרם לה עיוות דין נדחתה בערכאות קמא משנקבע כי לא נטענה בזמן אמת או במסגרת העתירה הראשונה, וטענה זו אף נדחתה לגופה. לא נמצא כי קביעות אלו מגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". יתר טענות המבקשת מופנות נגד יישומה של ההלכה שנקבעה בהלכת אסברוק, ומשכך אף הן אינן מצדיקות מתן רשות לערער. בר"מ 6115/18 Liubov Bilokon נ' שר הפנים (עליון; ע' פוגלמן; 22/08/18)

* בית המשפט הורה כי עניינם של המערערים יוחזר למשיב, אשר יכריע בבקשה למתן מעמד לעורר מכוח "הנוהל המדורג", על יסוד ההנחה שהוכח כי הקשר הזוגי בין המערערים הוא קשר כן ואמיתי. * משפט מינהלי – כניסה לישראל – ההליך המדורג * משפט מינהלי – כניסה לישראל – שיקול דעת הרשות . ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בגדרו נדחה ערר על החלטת המשיב לדחות את הבקשה למתן מעמד לעורר מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "הנוהל המדורג"). . בית המשפט קיבל את הערעור, ופסק כלהלן: המשיב בהחלטותיו, ובית הדין בפסק דינו, התמקדו באותן נסיבות וראיות שמעלות ספק לגבי כנות הקשר בין המערערים. עם זאת, אל מול נסיבות וראיות אלה ראוי היה לבחון גם את הנסיבות והראיות התומכות בבקשת המערערים, וההחלטה הסופית בעניינם של המערערים הייתה צריכה להיות פרי של שקילת כלל הנסיבות והראיות המינהליות. עמ"נ (י-ם) 27233-05-17 יוג'ין מורריו נ' משרד הפנים (מנהלי; אברהם רובין; 27/03/18)

אמת המידה למתן רשות לערער בגלגול שלישי על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים הדן בערעור על החלטה של ביה"ד לעררים היא מצמצמת. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם יידרש ביהמ"ש לבקשה גם מקום שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות תוך התחשבות בהשלכות שיש להחלטותיו של ביה"ד לעררים על הזכות לחירות ועל זכויות יסוד אחרות. ברמ 1155/18 דסטה מקונן נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; ד' ברק ארז; 25/02/18)

אמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים הדן בערעור על החלטה של ביה"ד לעררים היא מצומצמת. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יידרש ביהמ"ש לבקשה גם מקום שבו לא מועלית שאלה משפטית עקרונית וזאת בהינתן נסיבות מיוחדות, תוך מתן משקל מיוחד לפגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות. בר"מ 4631/17 פלונית נ' שר הפנים (עליון; ד' ברק ארז; 17/07/17)

יש הבדל בין הכרה בגיור במשמעותו ההלכתית, לבין הענקת מעמד מכוחו לפי חוק השבות; אכן, הלכה פסוקה היא כי לעניין חוק השבות יש להכיר בגיור שנעשה בחו"ל במסגרת קהילה יהודית מוכרת. אולם, בד בבד יש לוודא כי מדובר בגיור כן, ולא בניצול לרעה של הליך הגיור שכל מטרתו לקבל מעמד חוקי בישראל. בגץ 9740/16 שקיל נינה נ' משרד הפנים רשות מינהל האוכלוסין (עפולה) (עליון; י' עמית, נ' סולברג, א' שהם; 20/04/17)

אין מקום לפסיקת הוצאות בגין עתירה שהוגשה באיחור של מעל לתשע שנים, שבמהלכן הדין לפיו נִתנה ההחלטה מושא העתירה השתנה. נפסק, כי בשים לב לאמות המידה שנקבעו בעניין בג"ץ אל נסאסרה לעניין חיוב בעל דין בהוצאות, דין בקשת העותרת לפסיקת הוצאות להידחות. זאת נוכח השיהוי הניכר שנפל בהגשת העתירה ואי מיצוי ההליכים לפני מועד זה. אין מקום לפסיקת הוצאות בגין עתירה שהוגשה באיחור של מעל לתשע שנים, שבמהלכן הדין לפיו נִתנה ההחלטה מושא העתירה השתנה. בג"ץ 8843/15 יקטרינה סושצ'בסקיה נ' שר הפנים (עליון; י' דנציגר, נ' סולברג, מ' נאור; 06/04/17)

החלטת משרד הפנים לדחות בקשה למתן מעמד כבן זוגה של אזרחית ישראלית, על רקע עברו הפלילי, עליה להתקבל לאחר חוות דעת של משטרת ישראל, בהתאם לנוהל. נפסק, כי מאחר וההחלטה לדחות בקשה למתן מעמד כבן זוגה של אזרחית ישראלית, על רקע עברו הפלילי, התקבלה ללא חוות דעת המשטרה, בניגוד לנוהל הרלוונטי. לכן על ההחלטה להיפסל, ועל משרד הפנים לשוב ולהידרש לעניין לאחר קבלת חוות דעת המשטרה. עמנ (י-ם) 19544-10-16 יוליה כץ נ' מדינת ישראל משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; עודד שחם; 26/03/17)

בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) דחה את הבקשה ופסק כי: אמת המידה החלה על בקשות מסוג הבקשה דנן היא אמת מידה מצמצמת, שלפיה רשות לערער תינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים. בצד זאת, בשים לב לטיבה של המאטריה, ייתכנו מקרים חריגים שבהם תינתן רשות לערער אף כשלא מתעוררת שאלה משפטית כאמור. בקשה זו אינה עונה על אמת המידה האמורה. המסקנות שאליהן הגיעו ערכאות קמא בדבר השיהוי שנפל בהגשת העררים נטועות בנסיבות הפרטניות של המקרה, ואינן מגלות עילה לבירור נוסף של בימ"ש העליון. אף השאלה הדיונית שהושמה במוקד הבקשה אינה מצדיקה שמיעה נוספת ב"גלגול שלישי". די בכך שההליך המינהלי המתנהל בפני ביה"ד לעררים אינו בגדר "משפט הוכחות" רגיל, וככלל מתמצים בו ההליכים בהגשת תצהירים, מבלי לשמוע עדים. יחד עם זאת, לביה"ד לעררים, בדומה לבימ"ש לעניינים מינהליים, עומדת סמכות העקרונית לשמוע עדויות ולהתיר חקירת מצהירים. אין זה המקום להיכנס לעובי הקורה בשאלה אימתי יוזמן מלכתחילה עד או מצהיר להיחקר. בענייננו קבע בימ"ש לעניינים מינהליים כי בנסיבות העניין אכן היה מקום להזהיר את מנהל מינהל אכיפה וזרים במשיב, ולהתיר חקירה נגדית שלו על ידי בא כוח המבקשים. ואכן, ככל שמותרת השמעת דברים על ידי נציג רשות שאינו מצהיר, והיא נוגעת לשאלה עובדתית העומדת במוקד המחלוקת, ראוי לאפשר חקירה נגדית, בפרט בשים לב לפערי הכוחות המובנים בכל הליך מינהלי מול הרשות; וביתר שאת בהליכים מסוג ההליך דנן, בהינתן טיב הזכויות העומדות על הכף והמאפיינים המיוחדים של האוכלוסייה. ברם, הגם שלא התאפשרה חקירה נגדית, לא נגרמה פגיעה מהותית למבקשים, משעה שנראה כי ביה"ד לא ייחס משקל יחסי רב, אם בכלל, לדברים שנאמרו, ופסק הדין אינו נסמך על דברי מנהל מינהל אכיפה וזרים במשיב. בר"מ 9408/16 עומר מוסא אדם חאתר נ' משרד הפנים (עליון; ע' פוגלמן; 09/02/17)

נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשה לשדרוג מעמד על ידי בית הדין לעררים. על בקשת רשות ערעור בהליך מינהלי חלה אמת מידה מחמירה, הדומה לזו הנוהגת בהליכים אזרחיים; נקבע כי הבקשה אינה עומדת באמת מידה זו מאחר שהיא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וטענות המבקשים מופנות נגד יישום ההלכות המנחות שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור ואף לא נמצא כי נגרם להם עיוות דין. ברמ 4535/16 אמל סובחי אחסין נ' שר הפנים (עליון; ד' ברק ארז; 02/11/16)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים תל אביב לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") מיום 17.1.16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ארעי שימנע את התייצבותו למתקן השהייה "חולות" בעקבות הוראת שהייה שניתנה למבקש מכוח הוראת סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"). בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור ופסק: במסגרת דיון בבקשה לצו ארעי המונע את תחילת השהייה של מבקש במתקן השהייה חולות עד לדיון בבקשה לצו ביניים, על ביהמ"ש לבחון את נסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפניו. על מבקש העיכוב להוכיח קיומו של נזק חמור ולא בר-תיקון, מעבר לנזק שבעצם המעבר למתקן והשהייה בו. עם זאת, מן הראוי שלא להחמיר עם המבקש יתר על המידה ויש לפרש את התיבה "נזק חמור שאינו בר-תיקון" באופן המקל על המבקש, לאור העובדה שלו הייתה הבקשה נבחנת בכלים "רגילים" של בקשה למתן צו ביניים, יתכן כי היא הייתה מתקבלת. המבקש דנן הוכיח קיומו של נזק חמור ולא בר-תיקון מהמעבר שלו למתקן השהייה עד לדיון בבקשתו לצו ביניים, לאור הנזק שעלול להיגרם לו ולקרוב משפחתו כתוצאה מהמעבר למתקן. רעמ (ת"א) 49738-01-16 עבדאלמאלק עבדאלמולאה נ' מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; רות רונן; 09/02/16)

בג"ץ דחה עתירה בנימוק כי העותר טרם מיצה את ההליכים אל מול הרשות המוסמכת לטפל בבקשתו, וממילא אין כל החלטה אותה ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו של בג"ץ. גם הימנעות מחשיפת מלוא העובדות והמסמכים הרלוונטיים בפני ביהמ"ש, ובפרט הסתרת קיומם של הליכים משפטיים קודמים בעניינו של העותר, מצדיקים את דחיית עתירתו על הסף [בג"ץ 7415/15 פלוני נ' משרד הפנים (עליון; י' דנציגר, י' עמית, א' שהם; 24/12/15)]

נוהל הורה קשיש הותווה על ידי משרד הפנים כנוהל הומוניטארי מובהק, תכליתו לאפשר לקשיש בודד לחיות בארץ בסמוך לילדיו שהִנם אזרחי ישראל, ובלבד שאין לו ילדים אחרים או בן-זוג מחוץ לישראל; על כן על משרד הפנים לבחון בהתאם לאמות הומניטאריות. משכך החלטות ביה"ד לעררים ומשרד הפנים לדחות את בקשת המערערים ליתן למערערת 1 רישיון ישיבת ארעי בישראל לפי נוהל הורה קשיש – דינן להתבטל, מחמת אי-סבירות ההחלטות בנסיבות העניין. עתמ (י-ם) 23732-05-15 ולנטינה בורוביק נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; י' נועם; 07/12/15)

נדחתה העתירה להסדרת מעמד חיים משותפים וזאת בשים לב להעדר ניקיון הכפיים של העותרים בכל ההליכים שקדמו להגשת העתירה, לרבות הצגת מצגים עובדתיים סותרים בהליכים שונים. בנוסף, לא ניתן לקבוע כי החלטות המשיב, לפיהן העותרים לא הציגו הוכחות משכנעות לכנות הקשר ואף נהגו בחוסר תום לב והסתירו את עובדת היותו של העותר 1 בן זוגו של העותר 2 בעת הזמנתו לישראל, אינן סבירות בנסיבות העניין או נפל בהן פגם המצדיק התערבות. אשר על כן העתירה, כפי שהוגשה, ובנסיבות בהן הוגשה, נדחית. עם זאת נקבע כי אין בדחיית העתירה כדי לחסום מהעותרים את הדרך לפנות בבקשה חדשה להתרת כניסתו המחודשת של העותר 1 לארץ במטרה למסד קשר זוגי עם העותר 2. עת"מ 4250-04-15 Carrascal Cabarcas ואח' נ' שר הפנים ואח'

בגיור מחוץ לישראל. הלכה היא כי לצורך חוק השבות יש להכיר בגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת. ואולם, מקום ששאלת כנות הגיור מתעוררת, ייתכן שלא יוכר הגיור – אף אם נעשה בקהילה יהודית מוכרת בחו"ל. בגץ 3994/12 ראול אלקון אספחו נ' משרד הפנים (עליון; א' חיות, נ' הנדל, צ' זילברטל; 15/06/15) (פורסם בנבו).

בימ"ש קבע כי אין פגם במדיניות משרד הפנים שלא ליתן מעמד בישראל מכוח נישואין כאשר מדובר בנישואין ביגמיים. זאת ועוד, קבע בימ"ש כי על מנת לשלול מתן מעמד מכוח נישואין בגין ביגמיה, די בחיים משותפים בפועל, גם ללא אקט רשמי של נישואין. במקרה הנדון בפסיקה נמצא בסיס של ממש לכך שבמועד הבדיקה, קיים העותר חיי משפחה משותפים עם נשים נוספות, די בכך כדי לייצר מעמד של נישואי ביגמייה כדי לשלול מתן מעמד של נישואין עובר להסדרת מעמד. עת"מ (ב"ש) 24382-11-14 עואד עדיסאן נ' משרד הפנים (שופטים שרה דברת, פורסם בנבו)

הגשת עתירה כנגד משרד הפנים בשל טענה כי לפני שנים רבות אירעו עיכובים בלתי מוצדקים בטיפול בבקשה אשר גרמו לאי שדרוג מעמד, נדחתה בשל טענת שיהוי, מאחר ומדובר בבירור עובדתי הכרוך בנזק ראייתי למשרד הפנים (עמ"נ (י-ם) 4947-10-14 הדיל קראקע נ' משרד הפנים ; שירלי רנר; 24/02/15)